עמוד הנצחה לזכרו של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
גרי ללההרואיקימה זולת ז”ל
גרי נולד ב-12.1.2003 בהודו בעיר קולוסיפ במדינת מיזוראם. בני שבט המנשה הוגלו לפני 2700 שנה בתוך עשרת השבטים, בחורבן ממלכת ישראל על ידי סנחריב מלך אשור. מאז, לפני חורבן בית ראשון, לא היה לעם היהודי קשר עם בני עשרת השבטים. ברוך ה' זכינו בדורנו לנס קיבוץ הגלויות, העולים לארץ וחוזרים לעם ישראל. בני המנשה מגיעים ממחוזות מניפור ומיזוראם בהודו, שם, בכפרים נידחים ביערות, הם שמרו על המסורת לפיה הם בני שבט מנשה שהוגלו מארץ ישראל.
ב-2006, כשהיה בן שלוש, עלתה המשפחה לארץ למרכז קליטה בכרמיאל, שם גרו במשך שנה וחודש. לאחר מכן, המשפחה עברה לשדרות מתוך ציונות ורצון לחזק את ההתיישבות בפריפריה. באותה תקופה החלו הקסאמים בשדרות וזה הקשה מאוד על החיים של המשפחה, בנוסף לכל אתגרי העלייה והקליטה מארץ אחרת. גרי היה ילד קטן, אבל כבר אז ניכר בו האופי המיוחד שלו. הוא נהג לומר: "כשאני אהיה גדול אני אנצח אותם". כששמע צבע אדום (הזעקה), לאחר מכן המשפחה עברה לגור בעפולה ובנתה את חייה בעיר.
משפחתו מספרת שהוא היה צנוע ומסתפק במועט, נהנה ממה שיש לו ולא מסתכל על מה יש לאחרים. אחיותיו מספרות שלפעמים, כשהיה נופל או נפגע, היה בוכה מעט ומיד מפסיק כדי לא לעורר סביבו עניין ולקחת את התשומת לב. ההורים מספרים שבכיתה ה' המורה של גרי זימן אותם לשיחה. הם נלחצו מכיוון שחשבו שקרה משהו, אך הוא רק רצה לשבח את גרי ואת יכולות המנהיגות שלו בכיתה. המורה גם אמר להם שכדאי שיפסיק להאכיל את החתולים כי הוא מושך איתו את כל הכיתה החוצה שיאכילו אותם גם.
בתקופת הנעורים היו לגרי אתגרים לא מעטים כמו לבני נוער רבים אחרים. גרי בחר להתמודד איתם ולא לוותר. משפחתו מספרת שהאויב הכי גדול שלו היה לקום בבוקר, והוא עבד על זה רבות כדי להצליח. גרי היה בכיתת נירים בעפולה. הוא יצא לגיחות ולמסעות מאתגרים ולא ויתר. גם בלימודים הוא נאבק מאוד כדי להצליח, וסיים בסופו של דבר עם תעודת בגרות מלאה.
על אף שלא היה "מורעל" לצבא (כך היה נראה כלפי חוץ משיחות איתו), השקיע בצו ראשון, עשה את הנדרש, וקיבל זימון ליחידת כפיר. הוא התחיל את הטירונות, יצא לגיבוש של הסיירת והתקבל. משפחתו מספרת שאפילו לא סיפר על כך שהתקבל לסיירת ורק בטקס ההשבעה נודע להם על זה. לאחר תשעה חודשים, גרי יצא מהסיירת, הועבר לתפקיד עובד רס"ר, וביצע את התפקיד הזה במשך שמונה חודשים שהיו מלאים בקשיים, בתסכול ובאתגרים רבים. היה לו קשה להיות בתפקיד שהוא לא אוהב ושהוא לא מנצל בו את הפוטנציאל שלו. למרות זאת, עשה את מה שנדרש ממנו בתפקיד זה, ועם זאת נלחם לחזור ללוחמה ולא ויתר! הוא היה מוכן אפילו להתחיל את השירות הצבאי מחדש – העיקר לחזור להיות לוחם.
“במקום שיש רצון- יש דרך”. לאחר מאבק עיקש של כמעט שנה, הצליח גרי לחזור ללוחמה ועבר לגדוד שמשון בחטיבת כפיר בתור נגביסט. ניכר עליו שהוא מואר ושמח לחזור לתפקיד שהוא אוהב ומרגיש משמעותי בו בניצול יכולותיו. אחד המפקדים של גרי סיפר שבאחד הלילות הוא שמע רעש מחוץ לחדר ויצא לבדוק מה קורה. הוא ראה מישהו עולה, מטפס ויורד, הולך וחוזר. כשהתקרב אליו ראה שזה גרי עם ה"נגב" (מקלע נגב הוא נשק גדול וכבד) וכל הציוד. המפקד שאל: "מה יש לך, שתיים בלילה! מה אתה עושה?!" וגרי ענה לו: "המפקד, אני צריך להתרגל לנגב, לקפוץ איתו ולטפס איתו – הוא כבד". מסתבר שגרי התאמן כמה וכמה פעמים בלילות כדי להתרגל לכובד של הנגב. הוא רצה להיות מוכן לפעול כמו שצריך בזמן לחימה.
אחותו אפרת מספרת שגרי לא היה מהמנהיגים האלו שאומרים "בואו אחרי וכולם מקשיבים להם והולכים אחריהם". הוא יותר היה בסגנון של מנהיג שקט – זה שמאחורי כולם ודואג בסתר. גרי היה אדם שקט, עניו, צנוע, חבר טוב, איש נאמן שנותן מעצמו לסביבה בשקט בלי להתבלט, בעל כוחות פנימיים אדירים וכוח רצון עז.
בתאריך י' בחשוון תשפ"ה, 11.11.2024, הצטרף גרי אל חבריו בלחימה בצפון רצועת עזה על אף שסבל מכאב ברגלו, ונפל בקרב. בן 21 היה בנופלו.
יהי זכרו של גרי ללהרואיקימה זולת ברוך.
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
הורידו ברקוד להדפסה, ניתן להדפיס על כל דבר כדי לספק גישה מהירה לעמוד.
מומלץ לסרוק את הברקוד ולוודא שהוא עובד לפני הדפסתו
תגובה אחת
אחי היקר אני לא מעכל עדיין שהלכת וכואב לי שככה אני צריך להפרד ממך רציתי להגיד לך שהיית אחד מהאנשים שהכי הערכתי ורציתי ללכת בעקבותיהם אתה היית מי שדרבן אותי ללכת ללוחמה תמיד עזרת לי ידעת איך להצחיק ואיך להאיר את החדר בשנייה הלב שלך היה כול טוב ותמיד באת בכוונות טובות אני תמיד אזכור אותך ואדאג להזכיר אותך בכול מקום שאליו פניי ילכו מתגעגע ומקווה שטוב לך שם למעלה אוהב המון טום.❤️
נ.ב
אני תמיד אזכור שהיינו יושבים אצלך והיית מארח תמיד דאגת שלכולם טוב ולכולם יש מה לשתות ואם מישהו היה רעב ישר היית הולך ומכין לו צלחת מהארוחת שישי וזה אולי דבר מאוד קטן ושולי אבל זה העיד על הבן אדם הגדול שהיית
(טום שיינדר)