דביר נולד וגדל בטבריה, בן לקובי ושרית. מגיל קטן הגננות שלו תיארו אותו כילד יפה, חייכן, אנרגטי ומלא שמחת חיים. דביר תמיד היה ילד עצמאי וידע להשיג דברים שרצה בכוחות עצמו.

בהמשך ילדותו שיחק בקבוצת הכדורגל "עירוני טבריה" ומשם הביא לביתו המון מדליות וגביעים, כשהוא מתגלה כספורטאי בנשמה. חבריו של דביר מתארים אותו כילד אהוב ודומיננטי, תמיד שמח ואיש שיחה מרתק, שיכול לשבת ולדבר שעות דברי חכמה עם סביבתו.

לאורך נעוריו גילה את חיי המסיבות והיה יוצא לבלות כמעט בכל סופש. הוא היה חיית מסיבות, אוהב לרקוד עד אור הבוקר.

דביר התגייס ב-18 באוגוסט 2021 לחטיבת גולני ושובץ במחלקת החוד בגדוד 13. מרגע גיוסו היה מוקף בחברים, אהוב וגבר על, ואנשים תמיד הרגישו בנוח להיות בסביבתו. למרות החזות של הטברייני הקשוח, מי שהכיר את דביר ידע שהוא נשמה ענקית עם לב רחב, שמוכן לתת את חייו למען האנשים שהוא אוהב (תרתי משמע).

בטירונות קיבל דביר את תפקיד הנגביסט, ובכל תחרות נגביסטים שהתקיימה במהלך ההכשרה זכה במקום הראשון. הוא התאפיין במקצועיות ובתחושת שליחות ששמה בראש סדר העדיפויות את שמירת אזרחי מדינת ישראל.

דביר סיים את כל שמונת חודשי ההכשרה ועלה לפלוגה ב' של גדוד 13 יחד עם "מחלקת החוד." גם בגדוד כל חברי הפלוגה ישר התאהבו בו. הוא היה חייכן, קצת ערס, אך תמיד עם כבוד, אהבה ורעות שאין כמותם. דביר היה אחד ממובילי המחלקה, ידע תמיד לומר את הדבר הנכון ולייצג את המחלקה בכבוד, גם בזמנים של מורדות ונפילות.

זכאי המשיך לשאת ולהילחם עם הנגב במשך יותר משנתיים, ולעולם לא הוציא תלונה מפיו. הוא היה חזק מנטלית ופיזית יותר מהרבה אחרים.

ביולי 2023 הגיע זכאי יחד עם כל פלוגה ב' לתפוס קו בעזה. הוא סגר את השבת של השביעי באוקטובר, ונפל בבוקר במהלך קרב הכניסה למוצב נחל עוז.

כשהגיע לש.ג הבסיס יחד עם חמישה מחברי מחלקת החוד, ניסו להציל את שאר חבריהם למחלקה ולעכב את המחבלים מלפגוע בקיבוצים. זכאי הוביל את הכוח יחד עם מפקד פלוגה ב', שילה הר אבן הי"ד. שניהם נפלו יחד עם חמשת חברי המחלקה בקרב גבורה היסטורי שייזכר לדורי דורות.
יהי זכרם ברוך.