מרים שמעונוב, או כפי שנקראה בחיבה על ידי משפחתה – סבתא ביבי, הייתה אישה נדירה בלב ובנפש. היא נולדה בבוכרה ועם השנים עלתה לישראל, שם בנתה את חייה והפכה למרכז חם ואוהב עבור כל הסובבים אותה.

מרים גדלה במשפחה גדולה של שבעה אחים ואחיות, ושמרה כל חייה על ערכי המשפחה והקהילה. היא נישאה ליוסף שמעונוב, וביחד גידלו שישה ילדים באהבה ובמסירות אינסופית. משפחתה הייתה לה הכול, והיא הקדישה את חייה לדאגה, נתינה ולכידות משפחתית יוצאת דופן.

הזיכרונות מסבתא מלאים בחום, אהבה ותבונה. לבה הגדול לא ידע גבולות – היא תמיד שפטה אנשים לכף זכות, קידמה שלום בין כולם, והתייחסה לכל אדם שסביבה בכבוד ובחיבה. היא הייתה ידועה ביכולת שלה להשרות אווירה טובה, לתת עצה חכמה ולהעניק חיבוק חם ומרגיע.

מלבד אהבתה הגדולה למשפחה, מרים הייתה אישה חרוצה ועשירה בכישרונות. היא הייתה תופרת בגדים במיומנות רבה, ובעיקר – בשלנית מופלאה. המטבח שלה היה לב הבית, מקום של ריחות וטעמים קסומים של המאכלים הבוכריים המסורתיים. היא חלקה את הידע שלה בנדיבות, לימדה את בני המשפחה לבשל ולטפל בכל פרט במטבח במסירות ובאהבה.

מעבר לעשייתה הביתית, התברר עם לכתה כי עזרה לרבים מבלי לבקש דבר בתמורה. אנשים רבים ניגשו לספר על מעשי החסד שעשתה, על היד הרחבה שהייתה לה ועל הדאגה לזולת שהייתה טבועה בה. היא הייתה אור של נתינה – תמיד בשקט, בענווה, באהבה.

שמחת החיים שלה באה לידי ביטוי במיוחד כשהייתה מוקפת במשפחתה. היא נהנתה מכל חג, מכל התכנסות משפחתית, ומכל רגע של יחד. בליל הסדר, רגעי הקריאה והצחוקים סביב השולחן היו מהיקרים לה ביותר, ותמיד דאגה שסבא יוסף יסיים את הערב עם שיר בבוכרית. היא לימדה את ילדיה ונכדיה את ערכי הסבלנות, הסליחה והשלום, והשאירה אחריה מורשת של אהבה אין-סופית.

יהי זכרה ברוך.