מושיקו נולד ברוסיה בשנת 1989. הוריו, אליזבת ואריה, עלו לארץ כאשר היה בן שנתיים וחצי, הוא גדל בעיר מודיעין-מכבים-רעות, לצד שני אחיו, והתחנך על ערכי המדינה והמחויבות לעמו ולארצו.  
כבר בנעוריו בלט מושיקו באהבת הארץ וברגש האחריות החברתית שפיעם בו. הוא התנדב כמדריך של"ח בתיכון והיה מדריך כריזמטי ונערץ על חניכיו, שספגו ממנו את אהבת הטיול בנופי הארץ ושביליה.
 הוא היה גם אוהד מושבע של מועדון הכדורגל מכבי חיפה, שהיה לו מקור לשמחה ולחיבור לקהילה.
כשעמד בפני גיוס, היה ברור לו שיבחר בשירות משמעותי. הוא התגייס לחיל ההנדסה הקרבית ובלט מייד במסירותו, בנחישותו ובאישיותו יוצאת הדופן. חבריו מספרים כי היה לו אופי של מנהיג, שהוביל אותו לקורס מפקדים ואחר כך לקורס קצינים. הוא סיים את שירותו בתפקיד סגן מפקד פלוגה, והמשיך לשרת במילואים כמפקד פלוגה בגדוד 7107 של חטיבת הנח"ל. מושיקו למד הנדסה אזרחית בטכניון וסיים את לימודיו, איך לא, בהצטיינות. כבר במהלך שנתו האחרונה ללימודים, החל לעבוד בחברת "גרין מבנים" כמהנדס, ועד מהרה התקדם לתפקיד מנהל פרויקטים. בעלי החברה, שהבחינו בפוטנציאל האדיר שלו, הפקידו בידיו את האחריות על פרויקט מרכזי לאומי של מורשת הלוחמים – בניית היכל הזיכרון בהר הרצל.
בבוקר ה 7 באוקטובר התייצב מייד ביחד עם חבריו לפלוגה, מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה למדינה ולחבריו לנשק. מושיקו נהג לעודד את חייליו במוטו הקבוע והמוכר שלו: "אין קשיים, יש אתגרים". כל מכשול היה בעבורו הזדמנות לצמיחה, וכל בעיה – פתח ליצירת פתרון בגישה חיובית. "תקלילו את הסיטואציה, תפשטו את הדברים," היה אומר.  בשישה עשר בדצמבר 2024, מושיקו ופלוגתו עמדו לצאת לכמה ימי מנוחה. בשעה שלוש אחר הצהריים קיבל מושיקו עדכון כי הפלוגה המקבילה, שאיבדה את מפקדה עשרה ימים קודם לכן, נקראה למשימה במבנה רעוע אשר בו התגלה מנהרה עם סימני חטופים. המשימה הייתה מורכבת ודרשה דיוק מרבי, שכן כל טעות הייתה עלולה להוביל להתמוטטות המבנה.  מושיקו, כמו תמיד, התנדב מייד לקחת פיקוד, גם כמהנדס מקצועי של החטיבה וגם כמפקד בשטח. מתוך הבנה עמוקה של הסכנות, הוא גיבש תוכנית ושרטט בעבור הלוחמים דרכי פעולה למקרה של קריסה. מושיקו הנחה את החיילים היכן לעמוד כדי להבטיח את ביטחונם, ובזכות הנחיות אלו ניצלו חייהם של תשעה לוחמים כאשר הבניין החל לקרוס. אך מושיקו הספיק לעשות צעד אחד בלבד לפני שנפגע מקורה שהתמוטטה ונהרג.
היכל הזיכרון שמושיקו היה אחראי על בנייתו בהר הרצל נושא כעת את שמו גם כמהנדס כחלל מערכות ישראל.  
שבועיים בלבד לפני שנפל, כתב מושיקו בעמוד הפייסבוק שלו מסר מרגש הקורא לאחדות ולתקווה, שהותיר לנו כמורשת: ״היום קרב בו כל הקצוות יהיו בדממה, ויישאר רק עם ישראל היפה."