השיר הזה, שנמצא על קיר אחד החדרים במנזר של אמא תרזה בכלכותה שבהודו,
משקף במדויק את רוחה ודמותה של אהובתינו , מיקי.

עֲשֵׂה זֹאת בְּכָל מִקְרֶה
אֲנָשִׁים הֵם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּלְתִּי הֶגְיוֹנִיִּים,
פּוֹעֲלִים בְּאֹפֶן בִּלְתִּי סָבִיר וּמְרֻכָּזִים בְּעַצְמָם.
סלחי לָהֶם בְּכָל מִקְרֶה
__
אִם אַת טוֹבת לֵב, אֲנָשִׁים עֲלוּלִים לְהַאֲשִׁים אותך בִּמְנִיעִים אָנוֹכִיִּים.
הָיי טוֹבת לֵב בְּכָל מִקְרֶה
__
אִם אַתּ מַצְלִיחַה-תִּזְכּי בְּכַמָּה חֲבֵרִים מזויפים
וּבְכַמָּה אוֹיְבִים אֲמִתִּיִּים.
הַצְליחי בְּכָל מִקְרֶה
__
אִם אַתּ אֲמִתִּית וְהוֹגֵנת. אֲנָשִׁים עֲלוּלִים לרמות אוֹתך.
הָיי אֲמִתִּית וְהוֹגֵנת בְּכָל מִקְרֶה
__
אֶת מָה שאת יָצַרְתּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים,
אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לַהֲרֹס בֵּין לַיְלָה.
צרי בְּכָל מִקְרֶה
__
אִם אַתּ מוֹצֵאת אֹשֶׁר וְשׁלּוֹוה, יֵשׁ שֶׁיְּקַנְּאוּ בך.
הָיי מֵאושרת וְשָׁלֵוה בְּכָל מִקְרֶה
__
הַטּוֹב שֶׁאַתּ עוֹשׂה הַיּוֹם, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יִשְׁכַּח.
עָשי טוֹב בְּכָל מִקְרֶה
—-
תּני לעוֹלָם אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לך,
וְזֶה אוּלַי אַף פַּעַם לֹא יַסְפִּיק.
תני לעוֹלָם אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לך בְּכָל מִקְרֶה
—-
אַתּ מבינה, בַּמִּבְחָן הַסּוֹפִי,
זֶה בינך לְבֵין אֱלֹהִים.
זֶה מֵעוֹלָם לֹא הָיָה בֵּינְך לבינם, בְּכָל מִקְרֶה.
—-

מיכל (מיקי) אביטן נולדה בעפולה בשנת 1972 לתמי ודודיק צימרבליט . בת בכורה, אחות לשירי, עדי ודן.

מיכל הייתה פעילה חברתית לאורך כל שנות התבגרותה – אם בהובלת אירועים בבית הספר ואם בתפקידה כמדריכה בשבט יזרעאל של צופי עפולה. היא בלטה כמנהיגה מלידה, כזו שמקרינה חמלה, הכלה ונוכחות מעוררת השראה, שגרמו לכל הסובבים אותה לרצות להיות לצידה.
בשנת 1996 בחרה עם בן זוגה יניב, לעבור לכפר תבור והקימו בו את ביתם.

ב – 24.6.1997 נישאה ליניב. ב – 24.12.1999 ילדה את בנה בכורה – עידו. ב – 12.11.2004 ילדה את בנה אהובה – עומר. ב – 7.8.2008 ילדה את בתה אהובתה – ליבי. מיכל בחרה את שמות הילדים כולם. כאשר כל שם היה מלא משמעות עבורה. משך כל השנים גידלה יחד עם יניב את שלושת ילדיהם על ערכים של נתינה, אהבה ומצוינות.
מיכל הייתה אישה מלאת שמחת חיים, שידעה תמיד לראות את הטוב באדם ואת הצד החיובי שבכל מצב – תמיד בחרה להביט על חצי הכוס המלאה. היא לא נרתעה ממכשולים או אתגרים, ועמדה מולם באומץ ובנחישות. מיכל הייתה דמות דומיננטית ונוכחת – כשנכנסה לחדר, כולם הרגישו.

עבור מיכל, משפחתיות הייתה ערך עליון. היא הייתה תמיד דואגת, אכפתית ונוכחת עבור כל אחד מבני משפחתה. עבור רבים, מיכל הייתה כמו "אמא אדמה" – מקור של חום, הקשבה, הכלה ואהבה ללא תנאי. היא ידעה להעניק אוזן קשבת, להציע עצה נבונה, והייתה תמיד מי שניתן לסמוך עליו.
כך חיה – בדוגמה אישית, בעוצמה שקטה ובלב פתוח – וכך גם גידלה את ילדיה.
מיכל היתה אישה מושלמת. החיוך תמיד היה על פניה, הרוגע והשלווה שאפיינו אותה היו מדבקים.
מיכל העניקה ליניב את כל האהבה, התמיכה, החוכמה והאושר להם היה זקוק. כך גם לילדיה כולם. הקדישה את מלוא מרצה וזמנה לילדיה. היתה נאמנה עד בלי קץ, לדרכה, למשפחתה, לילדיה ולבעלה.

בשנים האחרונות עבדה מיכל במחלקת החינוך של הכפר מתוך תחושת שליחות והבנה כי חינוך המבוסס על ערכים, אהבה, מסירות ומצוינות הוא הבסיס לחיים עצמם.
על אף לכתה בטרם עת ביום 21.6.2022, לאחר מלחמה קשה והירואית במחלת הסרטן, השליחות והרוח של מיכל ממשיכים וימשיכו ללוות ולהיות איתנו בכל יום ובכל רגע.
מיכל היתה הדבק של כולנו. היא היתה מגדלור באפלה, האש בראש המחנה, היא היתה כל עולמם של יניב עידו עומר וליבי.

כעת, משהיא לא נוכחת פיזית בחיינו, כל שנותר לנו הוא לנצור את זכרה, ולזכור שהיא תמיד, אבל תמיד, איתנו ברוחה.
מיכל השאירה אחריה צוואה לא כתובה – לשמוח, לאהוב ולחיות כפי שהיא היתה חיה ולא לשכוח אותה לעולם.

אנחנו נקיים אחר צוואתה בכל כוחנו וכל עוד נשמה באפנו.