נוי נולד בקצרין שברמת הגולן ב 12 לדצמבר 1986.
נוי עבר את ילדותו בקצרין, הוא היה ילד מופנם ומחושב, ילד טבע ואהוב על כולם.
ב 2001 עברנו לנס ציונה מקום הולדתינו, נוי למד שנתיים בחטיבת בגין ואחר הלך בדרך אחיו הבכור אור לחיל חימוש שבצריפין ולמד שם מכיתה י' עד יד' בהצטיינות יתרה. לאחר מכן יצא לקצונה, כקצין הוא היה אהוב על הפקודים שלו, בעיקר כי היה כמוהם הוא לא התנשא עליהם ועבד איתם יד ביד, הם כיבדו אותו והוא אותם.
נוי הכיר את מחול בצבא בכרם שלום שם הוצב כקצין, מחול הייתה סמ"בצית ביחידה ויד ימנו של נוי. אחרי 8 שנים ביחד החליטו להתחתן ולבנות את ביתם בקיבוץ בארי, מקום הולדתה של מחול שם נולדו להם 3 ילדים מקסימים בת ושני בנים.
נוי היה אבא למופת ואהב את אשתו וילדיו, נוי ניהל את מוסך בארי , נוי אהב מוזיקת רוק ואת להקת כוורת ,אהב טיולי טבע וטיולי ג'יפים שבהם היה חלק ממועדון הג'יפים פרדו. כמעט כל שישי יצאו 4 זוגות חברים מבארי לטייל ביחד ולצערי כולם לא שרדו חוץ מזוג אחד.

7.10.2023 – 50 שנה ליום כיפור ו- 29 שנה לפטירתו של סבא של נוי, סבא קורצי. בבוקר שבת בשעה 6:30, יום של חג שמחת תורה פתאום אזעקה צורמנית מבשרת רעות קפצנו בעלי גבי ואני מהמיטה ומיד התקשרנו לנוי ומחול לוודא שהכל בסדר. הוא הרגיע אותי ואמר שזה בשגרה "נכנסנו לממ"ד, אנחנו מצוידים עם אוכל, הגפנו תריסים, הכל נעול והאקדח איתנו, אל תדאגו הכל בסדר". במשך הבוקר שלחו תמונות שהילדים אוכלים ואחר כך משחקים בשקט ושהכל רגוע.
אבל הכל לא היה בסדר. הדלקנו את הטלוויזיה וראינו שנכנסו דרך הגבול מעזה מחבלים והתחילו בחטיפות, רצח וביזה בכל עוטף עזה. מי שהסתגר בממ"ד לא הבין את גודל הבלגן שהתחולל שם.
נוי ומשפחתו הקטנה בקיבוץ בארי, סגרו דלתות הגיפו חלונות והצטופפו בממ"ד. בשעה תשע בבוקר מתקשרים אליו מהיחידה "תגיע אתה מגויס" אמר להם "אני אגיע ברגע שיירגעו העניינים בבארי", לצערנו בשעות הצהריים נכנסו המחבלים לביתם וירו לעבר דלת הממ"ד וניסו בכלים שונים כולל ירי לפרוץ את דלת הממ"ד. במקביל מהצד השני, נוי ומחול החזיקו את הדלת וניסו למנוע את כניסתם, נוי הגן בגופו על הילדים ועל אשתו מחול.
עקב כך, הוא נורה מבעד לדלת, בסביבות הצהריים מחול מבשרת לנו בווצאפ את הבשורה: נוי פצוע ירו בו דרך דלת הממ"ד והוא נפצע ביד, ברגל ובבט�� – כך אמרה לנו מחול בהודעה קולית וברקע שומעים את נוי צועק מכאבים ואת הילדים בוכים וצורחים.

מחול מיהרה לטפל בנוי ועשתה לו חוסם עורקים, לקחה את נשקו וירתה דרך החור שנוצר בדלת כדי להבריח את המחבלים. בתגובה הם הציתו צמיג ליד הדלת על מנת שיחנקו ויצאו, מחול בקור רוח הרטיבה סמרטוטים רטובים ונתנה לילדים לנשום מבעד לסמרטוט רטוב. מרוב העשן כבר היה קשה לנשום ומחול מספרת שכבר לא ראתה את האור של הפנס שהדליקה. כל אותה העת היא החזירה את החוסם עורקים של נוי וכאשר כבר לא יכלו יותר לנשום היא אמרה לנוי שהיא צריכה פתוח את החלון כדי שהילדים יוכלו לנשום – מה שאומר שהיא צריכה לעזוב את ידו.
נוי בסוף כוחותיו אמר לה ללכת להציל את הילדים. הם חיבקו אותו, נפרדו ממנו ואמרו לו שהם אוהבים אותו, מחול עזבה אותו ופתחה טיפה את החלון על מנת שהילדים ינשמו ואמרה להם "ברגע שאנשים רעים מגיעים תורידו את הראש" והגנה עליהם בגופה. במקביל היא התכתבה עם קבוצת האימהות על המצב והן שלחו את הכוחות שלנו לחלץ אותם. כוח צה"ל הגיע לחלצם תחת אש חמה ונוי נשאר בממ"ד ירוי ומחוסר הכרה מאובדן הדם.
מחול והילדים פונו למקום בטוח תחת אש. באותו זמן מחול הודיעה לנו שפינו אותם ואנחנו במחשבה שפינו גם את נוי כי עוד לא שמענו את כל הסיפור. לאחר מכן התברר שנוי לא פונה איתם ואנחנו שלא ידענו מה חומרת הפציעה שלו היינו מלאי תקווה שהוא בחיים, אולי פצוע, אולי מחוסר הכרה בבית חולים כלשהו ולכן לא עונה… ממש חשבנו שהוא לא עונה כי הוא פצוע או מורדם ושאחרי כמה זמן הוא יתאושש ויתקשר ויגיד לנו שהוא בסדר.

באותו סוף השבוע, אור האח הבכור של נוי התארח באותו היום עם אשתו ובנותיו אצל משפחה בבאר שבע. כששמע שנוי לא פונה מהקיבוץ הוא הלך לחפש אותו בבתי חולים. רז האח הקטן ניסה להפעיל קשרים ולחפש את נוי גם הוא בכל מיני ערוצים שונים.
רק ביום ראשון בבוקר אור הצליח להגיע לשטח הכינוס בבארי. הקיבוץ היה עדיין מוגדר כאזור לחימה, וכוחות הצבא לא נתנו לאור להיכנס ולחפש את נוי ואף אמרו לו שראו את נוי ושהוא לא בחיים.
בזכות התושייה והעקשנות שלו, אור הצליח לגרום לכוחות הביטחון לחפש את נוי, תוך הכוונה מדויקת לבית המשפחה עד שהוציאו אותו החוצה.
באותו הזמן מחול וילדיה היו אצל משפחה במרכז ובעלי ואני הלכנו לפגוש אותם. היינו שם כולנו ביחד כשאור התקשר ומסר לנו את הבשורה שנוי כבר לא איתנו.
הפעם האחרונה שבה ראינו את נוי הייתה בראש השנה, בארוחת חג שעשינו עם כל המשפחה אצלנו בבית. אחר כך תיכננו להיפגש ב 13.10, יום האזכרה לסבא קורצי ובערב לחגוג יום הולדת 4 שנים לנצר הקטן (הבן של נוי) וזה כבר לא קרה.
את היום הולדת של נצר ציינו בים המלח, לשם פונתה המשפחה.

סבתו של נוי – יהודית שוש היא ניצולת שואה, שעברה הרבה זוועות בחייה ואין יותר גאה ממנה במשפחה הגדולה שהיא יצרה פה בארץ ישראל. כשסיפרנו לה על הטרגדיה שקרתה לנו עם נוי היא לא האמינה שיקרה מצב כזה בארץ ישראל, היא לא הצליחה להאמין שיקרה מצב שבו תצטרך לעבור שוב חוויה כזאת קשה ושטרגדיה כזו תקרה לנכד שלה ולמשפחתו.
נוי נאבק ונרצח בזמן שהגן על אשתו ההרה (בהריון) ושלושת ילדיהם שבקיבוץ בארי.
נוי קבור בחלקה הצבאית בנס ציונה
יהי זכרו ברוך