4 תגובות

1.  

   —

   טליה שלי – טליה בקר
   18.10.2001 – 19.12.2021

   טליה נולדה בבאר שבע, בבית החולים סורוקה. מהרגע הראשון היא כבשה את הלב – תינוקת יפיפייה עם עיניים גדולות וסקרניות, ובכי קטן אך מלא הבעה, כאילו כבר אז ניסתה לשתף את העולם במחשבות שלה.

   היא גדלה להיות ילדה מלאת שמחת חיים, עם אנרגיה שאי אפשר להתעלם ממנה. בטליה היה שילוב נדיר – רוך ועדינות לצד כוח פנימי ואופי נחוש. היא הצטיינה באומנויות לחימה, רקדה בכל ליבה וידעה להביע את עצמה דרך תנועה ומוזיקה. כל מקום שהגיעה אליו התמלא בחום, בחיוך, ובתחושת קרבה אמיתית.

   טליה הייתה דעתנית, עקשנית, לא ויתרה על מה שהאמינה בו – אבל תמיד עשתה זאת עם טוב לב ואכפתיות. היא אהבה לטייל, לראות, לטעום, לחוות. היא הספיקה לבקר כמעט בכל רחבי העולם, והמסע האחרון שלה היה לאמסטרדם – יחד עם רן, אהוב ליבה, כשהלב שלה פתוח ומלא אהבה.

   בגיל 18, כשהתבשרה על מחלתה – גידול נוירואנדוקריני בלבלב – החיים השתנו באחת. היא החלה בטיפולים בהדסה עין כרם, אבל לא נתנה למחלה להגדיר אותה. בזמן שאחרות היו אולי נשברות, טליה המשיכה לחלום וליצור לעצמה עתיד. מכיוון שלא יכלה להתגייס לצה"ל, בחרה ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים – והצטיינה גם בזה, עם רגישות לפרטים, יצירתיות, ותשוקה אמיתית ליופי.

   היא הייתה לוחמת אמיתית – נחושה, חזקה ואמיצה – עד נשימתה האחרונה. בימיה האחרונים, בין שבת לראשון, הבית היה מלא במשפחה וחברים. היא הייתה מוקפת באהבה אינסופית, וכך נפרדה – לא לבד, אלא עטופה בחום, בידיים אוהבות.

   טליה שלי, את היית אור גדול בעולם הזה. החיוך שלך, הצחוק שלך, הדרך שבה אהבת את החיים – כל אלה יישארו לנצח בלבנו. את לימדת אותנו מהי נחישות, מהי אהבה, ומהי שמחה אמיתית, גם בזמנים הקשים ביותר.
   החסר שלך כואב, אבל הזיכרון שלך מחבק. את השמש שלנו – ותמיד תהיי.

   

2. טליה שלי האהובה,

   אין יום שעובר שאני לא חושבת עלייך. הגעגוע אלייך חזק כל כך, לפעמים הוא עוטף אותי עד שאין לי אוויר. אני רואה אותך בעיניים שלי – החיוך שלך שמאיר כל מקום, הצחוק שלך שממלא את הלב, הדרך שבה תמיד ידעת לחבק אותי בדיוק כשצריך.

   את היית כל כך מיוחדת – מוכשרת, חכמה, יפה, ואוהבת אנשים. רק עשרים שנה וחודשיים זכיתי לגדל אותך, לראות אותך פורחת, לומדת, חולמת, ורוקדת את החיים בכל כך הרבה סגנונות – בלט, ג’אז, היפ הופ, מחול מודרני – וכאילו כל תנועה שלך הייתה שירה. אהבת ליצור, אהבת לעצב, למדת אדריכלות ועיצוב פנים, והצלחת בכל מה שנגעת בו. אני גאה בך עד אין קץ, בכל רגע מחייך ועד הציון האחרון שלך – 98 – שהגיע אפילו אחרי שכבר לא היית פה.

   טליה שלי, אני כותבת לך כדי שתדעי שגם אם את לא כאן בגוף, את כאן איתי בכל נשימה. אני לוקחת אותך איתי לכל מקום, בכל מחשבה, בכל החלטה, בכל רגע של אור וגם ברגעים של חושך. הלב שלי לעד שלך.

   אוהבת אותך אהבה אינסופית,

   

3. 🌸 מכתב מהלב — לרגע ששינה את הכול 🌸
   יום אחד, כשלא ידעתי, הלכתי.
   להזכרה שלך טליה הודיה רציתי להיות איתה, לא ידעתי שאסור.
   חזרתי עייפה… שמתי את הראש.
   ופתאום מצאתי את עצמי שם — בדיוק שם, כאילו לא עבר זמן.
   אני עומדת. מסביב שקט.
   וקול רך אומר לי:
   “אל תהיי עצובה. הכל בסדר. תהיי שמחה.”
   ואני עונה בלי להבין:
   “אבל כואב לי…”
   ואז היא מופיעה.
   החברה שלי. הנשמה שלה.
   היא מחייכת ואומרת:
   “באתי לבקר. אני אוהבת אותך. אני מתגעגעת.”
   החיבוק שלה לא רק עטף אותי 
   הוא עטף את הבטן שלי.
   ואז התעוררתי.
   והבנתי.
   לא סתם. לא במקרה. לא טעות.
   מתנה מהשמיים.
   החיים שאיתי — הם לא לבד.
   יש עליהם ברכה, יש בהם נשמה נוספת.
   והבת שלי — היא הגשר.
   בין האדמה לשמיים.
   טולי שלי הילדה הכי מיוחדת תודה שהיית בחיים שלי אני אוהבת אותך אחותי ❤️

   

4. טליה שלנו, מלאכית של אור לנצח
   בלבבות כולנו שלא פועם כסִדרו, הלב החסיר פעימה,
   הוא לא שלם, כמו שאת חסרה בכל שנייה
   היום, 18 באוקטובר, היית אמורה להיות בת 24.
   אבל את — ילדתנו — ריחפת לעבר האור ונשארת בת 20 וחודשיים לנצח.
   נולדת ב־18.10.2001, בשעה 9:08 בבוקר,
   עם קרן שמש רכה ובכי ששמעו כולם —
   כאילו אמרת לעולם: “הנה אני כאן, ואני הולכת לטרוף את העולם.”
   נשמה נדירה שירדה לעולם להטביע חותם לתקופה קצרה.
   לא בזבזת רגע — חיית בכל נשימה, אהבת, נתת, נגעת בכל לב,
   וניצחת את הכול, עד הרגע שבו נטרפו הקלפים.
   האופי שלך היה מואר וחזק — נחישותך שגרמה לך לא לוותר אף פעם,
   אמונתך שהאור תמיד מנצח, ואומץ ליבך שליווה כל צעד,
   הם ממשיכים להאיר אותנו ולהיות השראה לכל מי שהכיר אותך.
   גם כשהעולם נדם — את לא נעלמת.
   נשמתך רוקדת באור, מרחפת בין קרני השמש,
   לוחשת לנו ברוח, מלטפת אותנו בשקט בלילות.
   אהבתנו לעולם לא תדע סוף.
   אנחנו חושבים עלייך כל רגע ורגע, ומתגעגעים — געגוע שלא ניתן לבטא במילים.
   טליה שלנו, יום הולדתך הפך ליום של זיכרונות ומחשבות,
   של מה שהיה יכול להיות אילו היית עדיין כאן.
   יום שבו השמיים נפתחים ואת רוקדת באינסוף עם כנפיים,
   עטופה באהבה שלנו ובזיכרון שלא יכבה לעולם.
   את חיה בתוכנו בחיוך שלך, שהאיר כל מקום שבו נכנסת, בכל תחושה,
   בכל רגע שבו אנו מרגישים את נוכחותך סביבנו, אהבה נצחית. 🌸✨