הנה סיפור קצר ומכבד על אופק ברהני הי"ד, שניתן לספר בערב זיכרון או בשיחה אישית אופק היה מהאנשים שגורמים לך להרגיש שאתה רואה אותו חייבים לשוחח איתו,במקום הנכון, בזמן הנכון. היה בו שילוב נדיר של סקרנות אמיתית וחום אנושי — הוא תמיד רצה לדעת עוד, להקשיב באמת, ולהיות שם בשביל מי שצריך. הוא אהב את החיים בפשטות: את הרוח של הבוקר, את השיחות הארוכות שנמשכות עד מאוחר, את הצחוק שמופיע פתאום בלי סיבה. אבל לצד הפשטות, הייתה בו גם עומק — הוא ראה את מה שאחרים לפעמים מפספסים, וידע להגיד את המשפט המדויק שפותח לך את הלב. אופק לא רק הלך בדרך שלו, הוא הזמין אחרים ללכת איתו. והדרך הזו, גם אם נקטעה מוקדם מדי, ממשיכה בלב של כל מי שזכה להכיר אותו. גיבור ישראל.