חן נולד וגדל במושב גן יאשיה, ושם חי עד שעבר ב – 2020 למושב חיננית שבשומרון.
ביסודי למד בבית הספר "יובלים", ולאחר מכן בקריית החינוך "מעיין שחר".

לחן היה חיוך ענק, גומות חן יפהפיות וצחוק מתגלגל ומדבק, שהשתלב עם רצינות, מקצועיות, סובלנות וכבוד לזולת. התכונות הללו הפכו אותו לא רק לאהוב על כל סובביו, אלא גם סייעו לו לא מעט "לצאת בזול" ממעשי קונדס שאהב לבצע עם חבריו – יצירת בריכת דגים פיראטית בכיכר בתיכון "מעיין", שיט נהרות בנחל שכם המוצף עם בוגי או קייק, או "כיבוש" אי בנחל אלכסנדר שכלל כמובן שילוט המכריז על בעלותם.

אהבתו הגדולה לפעילות גופנית ואתגרים התבטאה כבר בגיל צעיר בקראטה, בו התמיד להתאמן עד שהגיע לחגורה שחורה, ובהמשך באינספור פעילויות אקסטרים – טיפוס, מוטוקרוס, מסעות גרוטאות, קרוספיט, צניחה חופשית ו – MMA.
אהבת הארץ פיעמה בעורקיו. הוא ביקר בכל פינה במדינת ישראל במסגרת העבודה או בשעות הפנאי והעדיף עשרות מונים תיק על הגב מאשר מלון מפנק. בעלי חיים היו חלק מחייו מילדות, ובבגרותו גידל שני כלבי פיטבול שאותם אהב כאילו היו ילדיו.
לחן היה חוש טכני נדיר בו השתמש, כדרכו, בשילוב של רצינות וצחוק; מחד הוא עבד בעסק המשפחתי בו נדרשה ממנו עבודת כפיים, חשיבה טכנית והנדסית וניהול פרויקטים מורכבים, ומאידך שיפץ להנאתו כלי רכב ישנים אשר את חלקם חירב שוב ושוב במסעות במסגרת הגרוטראלי ברחבי הארץ. כשהיה בתנועת הנוער "בני המושבים" בנעוריו היה פעיל מאוד בצוות שהיה אמון על הקמת המחנות, שיפוץ הסניף והכנת כתובות אש לטקסים, שם השתמש ביכולותיו על מנת ליצור כתובות מורכבות להפליא שלעיתים רק בנס לא שרפו את חורשת האקליפטוסים בגן יאשיה.

כשהתגייס לצה"ל שובץ לקורס טייס, אך משהבין שאיננו מעוניין להיות טייס פרש ממנו למורת רוחם של מפקדיו ועבר ליחידת מגלן, שם שירת גם במילואים בצוות מיוחד שהתמקצע בטכניקות לחימה מתקדמות.

לאורך כל חייו, ובפרט בחייו הבוגרים, חן חי ב – 100% וב – 200 קמ"ש, תוך התעלמות ממוסכמות חברתיות כמו טיול אחרי צבא, לימודים אקדמיים וזוגיות-חתונה-ילדים. הסימן הבולט ביותר לכך היה, כנראה, השפם המפואר והשנוי במחלוקת אותו גידל במהלך מלחמת חרבות ברזל. כששאלו אותו מדוע הוא מגדל את המטאטא הזה מתחת לאף, חן ענה שהוא מסתכל במראה וזה מצחיק אותו. פשוט כך. בהתאם, חן ניתב את חייו כפי שראה לנכון, והיה מוקף תמיד בחברים וחברות מכל הגילאים וכל שכבות האוכלוסיה שרבים מהם ראו בו את חברם הטוב ביותר.

לאחר השביעי באוקטובר חן שירת מאות ימים במילואים, תחילה בגזרת הצפון ולאחר מכן בעזה. הוא והצוות פעלו ללא לאות כדי לחפש את החטופים ולנטרל את האיומים על מדינת ישראל. גם בתוך המציאות המטורפת הזו, חן מצא את הזמן לבלות עם משפחתו ואחייניו כשיצא לחופשות, ואף חגג עמם את חג השבועות 4 ימים לפני שנהרג, בהשאירו אחריו זכרונות מתוקים של טרקטורים רתומים לעגלה וקרבות מים נמרצים.

ב – 6.6.25 חן נהרג בשכונת בני סוהילה בחאן יונס מפיצוץ מטען וקריסת המבנה אותו סרק הצוות. באותו אירוע נפלו גם 3 לוחמי הנדסה קרבית.

אנחנו מתגעגעים אליו מאוד, ושמחים על כל רגע של אהבה, צחוק, חיוך ושטות שזכינו לבלות במחיצתו.
יהי זכרו ברוך.