עמוד הנצחה לזכרו של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
נעם היה באמת נעם.
לא רק בשם, אלא בדרך שבה היה נכנס לחדר, מתיישב ליד מישהו, מחייך את החיוך שלו, ופתאום האווירה היתה נעשית קצת יותר קלה.
הוא היה נער שאי אפשר היה להגדיר במשפט אחד. מצד אחד מצחיק, שובב, כזה שיודע לעשות תעלול בדיוק ברגע הנכון. מצד שני רגיש מאוד, רואה אנשים, שם לב למי שנשאר בצד, ולמרות שהיה מקובל דאג להתקרב גם למי שלא תמיד מצא את המקום שלו בחברה.
נעם היה מהילדים האלה שכולם רצו לשבת לידם. לא כי הוא ניסה להיות במרכז, אלא כי היה לידו טוב.
בבית הספר לא תמיד היה לו פשוט. הוא לא היה מהתלמידים שאוהבים לשבת וללמוד בשקט לפי הכללים. לפעמים נדמה היה שהוא לא לגמרי שייך למסגרת הזאת. כשהיה בטוח לפני מבחן שהוא הולך להיכשל, ואחר כך גילה שהכול עבר בשלום, היה מאושר כמו ילד קטן.
היו בו הרבה צדדים. הוא אהב להתנסות בדברים חדשים. לפעמים ביקש לצאת החוצה, להרגיש את הטבע, להיות קרוב לדברים כמו שהם. בשלב מסוים החליט לגדל שיער. אחר כך עלתה בו גם מחשבה על צמחונות.
אבל האהבה הגדולה שלו היתה כדורגל. שם הוא היה כולו בפנים. הוא שיחק ברצינות, במסירות, עם כל הגוף והלב. הוא היה שחקן מצוין, אבל לא רק בגלל הכישרון. גם בגלל איך ששיחק עם אחרים. הוא ידע להוביל, אבל גם לתת מקום. ידעו עליו שהוא יכול להבקיע, אבל גם למסור לאחר.
לקראת סוף כיתה ט׳, מספרים שהוא נעשה רציני יותר. קצת יותר שקט, קצת יותר מופנם. כאילו מתחת לילד השובב התחיל להופיע נער צעיר, מלא מחשבות, מלא נועם, שמתחיל לגדול אל תוך עצמו. מי שראה אותו אז הרגיש שיש בו עוד הרבה שעתיד להיפתח.
וזה אולי הדבר הכי קשה לומר על נעם: שהיה בו עוד כל כך הרבה.
הורידו ברקוד להדפסה, ניתן להדפיס על כל דבר כדי לספק גישה מהירה לעמוד.
מומלץ לסרוק את הברקוד ולוודא שהוא עובד לפני הדפסתו
