יוחאי נולד תינוק גדול – 4 קילו, וצמח לנער גבה קומה.
המשפחה כינתה אותו ״ cara de luz" פנים של אור, כי חייך לכל מי שפגש אותו – חיוך רחב, חם ואמיתי, כזה שהאיר את פניו והעניק לכל מי שפגש אותו תחושת קרבה.

היה בו טוב לב טבעי, צניעות, סבלנות ורצון כן לעזור, בלי לצפות לדבר בתמורה. תמימות קצת ילדית אפילו. הוא לא היה תחרותי. רבים מספרים כיצד ידע להתחבר אליהם בגובה העיניים, להסביר, להדריך ולעודד. הייתה לו סבלנות נדירה, ויכולת להעניק ביטחון גם למי שפגש אותו בפעם הראשונה. מי שפנה אליו הרגיש שתמיד ימצא אוזן קשבת, עצה טובה או יד מושטת.

יוחאי לא הסתפק בדיבורים – אהב ללמוד, להתנסות ולעשות. היו לו ידי זהב, אהב לפרק, להרכיב ולהתקין. היו לו תחביבים לרוב משחיה, ועד נגינה בתופים, ריקוד ושירה. לא הטריד אותו מה אחרים חושבים. חבריו זוכרים אדם סקרן, מעשי ובעל יוזמה, כזה שתמיד חיפש את הדבר הבא שאפשר לבנות, לתקן או לגלות.
אבל אופנועים היו אהבתו הגדולה, ובהם השקיע את מירב מרצו וזמנו. הוא היה מתקן מפרק ומרכיב והצליח להביא גרוטאות למצב של נסיעה. עבד במוסך של הקיבוץ ותמיד עשה הכל מתוך הענות, רצון טוב וכמובן עם חיוך גדול על הפנים.
ועם לכתו הסתלק גם האור שהביא איתו לכל מקום.