11 תגובות

1. אמא, איך מתחילים? אם כל כמה שהכנת אותנו לרגע הזה באורך שנים אם הרבה שיחות ומטפלות על זה אני לא מסוגל אבל אנסה לומר פה כמה מילים.
   תודה רבה על כל השנים שהיית פה בשבילי, והיית תמיד כאוזן קשבת לעזור לתמוך בכל שעה בכל דבר בכל מצב שהיית.
   סליחה שבשנה וחצי האחרונה מאז "שעזבתי" את הבית בקושי התקשרתי וחשבתי שזה בסדר להתקשר פעם ביומיים שלוש, וגם זה במקרה הטוב. סליחה שכשהייתי מגיע הביתה לסופש הייתי יוצא הרבה ופחות בבית.
   אומרים שאנשים גדולים נפטרים בימים גדולים. אז במקרה שלך זה קרה גם בשבת וגם ביום פורים ט"ו באדר.
   אומנם זה פורים קטן השנה אבל בכל שנה ושנה מהיום בפורים כשנהיה המשפחה ביחד נזכור אותך ונזכר בזה שאת מצד אחד לא סבלת את פורים ותחפושות והיית שמה רק את הכובע הקטן ההוא או גלימה כשממש הגזמת אבל מצד שני תמיד רצית שנהיה בשמחה ונאהב את כולם בדיוק כמו בפורים.

   כולם אמרו לי היום שהסבתי לך הרבה נחת אני באמת מקווה שככה הרגשת ממני כל החיים ובתקופה האחרונה למרות שמבחינתך היית צריך להיות ש.ג בטכני כמה שיותר קרוב לבית.
   אמא אני מבטיח לשמור על אחים שלי כל החיים כמו שתמיד ביקשת ממני ולדאוג להם תמיד.
   אני אוהב אותך אמא

   ארבל דוד אזוגי

   

2. רבקה אהובה !
   הלב מסרב להאמין 💔
   והשכל לא מוכן לקלוט😭
   9 שנים נלחמת מלחמה עיקשת במחלה הארורה.!!
   אני זוכרת איך לפני כארבע וחצי שנים שיתפת את חברות קבוצת הרזיה בהנחייתי שאת חוגגת 3 שנים נקיות !
   כמה שמחנו עבורך!!.
   איש לא שער שזו היתה המלחמה הראשונה אבל לא האחרונה.
   לא עבר זמן רב ומצאת את עצמך שוב מתמודדת עם המחלה שחזרה בגדול !

   4 שנים של מלחמת התשה .

   4 שנים שבין תקווה לייאוש.

   4 שנים בהן ביקשת להספיק עוד כמה משימות חשובות כמו בר מצווה לשקד ובת מצווה לנוגה.

   4 שנים של התרוממות הרוח לצד שברון לב .

   4 שנים בהן לא הפסקת לרגע לתכנן את חזרתך לבית הספר אותו ניהלת.

   4 שנים בהן נלחמת כלביאה וסרבת להרים ידיים
   עד שנכנעת – והוכנעת 💔

   כמה אהבנו אותך.
   את צניעותך.
   את יופייך ( מבפנים ומבחוץ). את חוכמתך.
   את שנינותך.
   את חיוכך.
   ובעיקר קנאנו באהבה ללא תנאי ששררה בינך ובין אריאל אישך.

   את תחסרי לנו מאוד 😭

   בהזדמנות זו אומר לך Ariel Azogi
   אשריך !
   שזכית לזוגיות מופלאה ( שהיתה קצרה מידי😥)

   אשריך!
   שזכית להיות שם לאורך כל הדרך בעליות ובמורדות…

   אשריך!
   על שהקשבת… שהענקת…. שתמכת….שסחבת….שטיפלת…
   שסעדת… שנתת את כולך עד נשימותיה האחרונות.

   אשריך!
   שהקלת לעיתים ולו במעט , שהכלת את הקושי ואת רגעי התסכול.
   שעודדת והעצמת ברגעי התקווה הקטנים שהיו בדרך.

   אשריך!
   שתמיד טובתה של רבקה היתה לנגד עיניך לפני טובתך שלך.

   זהו חסד של אמת.!!

   אשריך 💖
   מתפללת ליושב במרומים שיוכפל גמולך בבריאות איתנה ובסיבות רבות לשמוח ב"ה.
   אוהבים אתכם 💖💔

3. דברים אזכרה חודש רבקה
   נהוג לפתוח בכבודה של אכסניה וכמו שכולכם יודעים אנו נמצאים בבית הספר לוינסון שבו רבקה עבדה כמנהלת חטיבת ביניים. אך לא כולכם יודעים שבשנת 1993 למדתי פה בכיתה י ילד סביר עם חיוך צעיר והמון כח לשמוח .
   בשנת 1994 לפני 30 שנה בדיוק הכרתי פה בדיוק באולם הזה את רבקה . היא הייתה בעצם בכיתה ט ואני ב יא אבל כל קיר כל חלון כל כיתה כל מסדרון כל עץ בחצר יכול לספר לכם חלק מסיפור חיינו . שעות של שיחות שנקטעו בגלל שיעורים אך בכל הפסקה המשיכו בדיוק באותה נקודה .
   ככה יחד המשכנו לצבא לשירות הלאומי לאקדמיה לגידול המשפחה לקריירה . כשרבקה קיבלה את משרת הניהול שאל אותי חבר איך אתה מרגיש שהיא מנהלת ואתה רק סגן ? עניתי לו עם מנהלת כזו גם אני אהיה מנהל תהיה בטוח
   אז תודה לרב שלומי קפאח ולמנהלת אורית דנינו ולכל משפחת לוינסון
   תודה לכם על כל התמיכה והעזרה לאורך כל הדרך על שאתם חלק מהמשפחה המורחבת שלנו כי כך תמיד הרגשנו
   יש גישות שונות כיצד עלינו לנהוג לאחר פטירתו של אדם יקר .
   יש גישה הטוענת כי עלינו להרבות טוב בעולם לעילוי נשמתו
   ויש גישה שסוברת שאין עילוי נשמה לכן יש להרבות טוב לזכר האדם .
   מה שבטוח המשותף לכולם הוא הרצון להרבות טוב בעולם
   ברשותכם אבקש מכם להיות שגרירים של הנהגה אחת טובה שהייתה בלתי נפרדת מאישיותה של רבקה כפי שנחשפנו גם הערב
   "הוי מקדים בשלום כל אדם"
   זה משפטו הקצר של התנא רבי מתיא בן חרש. בפרק הרביעי מפרקי אבות.
   בקריאה המהירה , לא נגלה בהצהרה זו משהו מיוחד. משפט יפה לכל הדעות. אולם כמותו נמצא, בווריאציות שונות, להבדיל, בכל ספר הדן בהלכות נימוס, בכל אחת משפות העולם. אך, המכיר את אופיים של פרקי אבות יודע כי לא בהלכות נימוס גרידא עסקו, בוודאי ובוודאי לא בהפרחת אמרות או שעשועי לשון.
   משפט חשוב הוא, ככל הנראה, במיוחד. שכן על גדול התנאים בתקופת חורבן בית שני, רבן יוחנן בן זכאי, אמרו בגמרא: "שלא הקדימו אדם לשלום מעולם. אפילו לא נכרי בשוק" (מסכת ברכות דף י"ז).
   האם זה מיטב השבח? האם זו העטרה לראשו של התנא, עליו מסופר בתלמוד: "שלא הניח מקרא, משנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים, גזירות שוות. תקופות וגימטריות" וכו'? (מסכת סוכה דף כ"ח)
   אמת פסיכולוגית ידועה לכל, שבלב האדם קיימת ציפייה עמוקה להתקבלות על ידי החברה, לזכות בהכרת הזולת. כולנו מחכים זה לזה. אנו שואפים בכל כוחנו שיעריכו אותנו, שישימו לב אלינו. אנו משתוקקים שיהיו לנו שותפים לבעיותינו, לצרותינו, וגם לשמחותינו.
   כל בני האדם מחכים זה לזה כל אחד רוצה שחברו יאיר לו פנים
   התלמיד מצפה להארת פני רבו אך גם הרב מצפה לכך מתלמידו
   הבעל מחכה להארת פני אישתו כשהוא חוזר מהעבודה אך גם האישה מחכה לבעלה שיגיד לה דברי שבח .
   האב מחכה לילדיו שיפנו אליו בכל עניין אך גם הילדים מחכים שאביהם יראה אותם
   שני כוחות אלה הם היסוד לחיי החברה האנושית: האחד – רעבון כל אדם להארת פני הזולת, והשני – כח הנתינה של הארת פנים השתול בלב כל בעל נשמה.
   רבקה הייתה זאת שתמיד הקדימה שלום זו שדאגה תמיד להגיע ראשונה לבית הספר כדי לעמוד בשער ולקבל כל בוקר עם חיוך ואנרגיה אינסופיים את תלמידיה את ילדיה את כל משפחתה בברכת שלום ולמלא את כולם באנרגיה המיוחדת שלה להמשך היום שלו
   מיד כשתצאו מפה תקבלו מדבקה תוכלו להדביק אותה איפה שתרצו בעבודה , בשכונה, במשרד
   כתוב עליה הוי מקדים בשלום כל אדם שימו לב הרעיון המרכזי הוא להיות המקדים הראשון שאומר שלום אך התנא מלמד אותנו שלא מספיק להקדים זה צריך להיות לכל אדם ולא חשוב כמה אתה גדול ממנו .
   תודה לכם שבאתם לכבד את משפחתנו ותודה ענקית לכם על השליחות החדשה שלכם
   אריאל

   

4. נגה – דברים לאזכרה
   אמא שלי היתה גיבורה. גיבורה שלא מוותרת ותמיד רוצה להיות בשמחה.
   אמא תמיד רצתה לעשות לי טוב. היה לה חשוב שיהיו לנו הרבה חוויות ביחד. היה לה חשוב לבוא ליום הורים שלי וגם לערב אמהות ובנות. כששמעתי שיש ערב אמהות ובנות, הייתי בטוחה שהיא לא תוכל לבוא וזה קצת העציב אותי. חשבתי שאלך ואהיה קצת עם החברות שלי וזהו. אבל אמא התעקשה לבוא ולהיות איתי. כששאלתי אותה אם זה לא קשה לה, אמא אמרה לי שהדבר הכי חשוב לה זה המשפחה והיא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי להיות איתה והמחלה בכלל לא חשובה ואם היא ממש לא תהיה מסוגלת לבוא, היא תבקש סליחה. אז אמא באה והיה לי כיף שזכיתי לבלות איתה קצת.
   בבת מצווה שלי היא התעקשה שהיא לא תהיה בכיסא גלגלים, כדי שתהיה לי מזכרת מהארוע כמו שיש לארבל ולשקד מהבר מצווה שלהם ובכל התמונות שלנו היא עומדת חגיגית ומחייכת.
   גם כשהמצב של אמא היה קשה ולא פשוט, היא תמיד השתדלה להיות בשמחה ותמיד רצתה שאני אהיה שמחה. כשהייתי חוזרת מבית ספר או מפעולה עצובה, היא תמיד ניסתה להרים לי את המצב רוח. התעניינה מה קרה ומה עבר עלי. היתה מעודדת אותי ומזכירה לי שאני טובה ומוצלחת ושאין לי מה להתרגש מילדות שרוצות להציק לי או לפגוע בי.
   אמא אף פעם לא הענישה אותנו, גם אם היא כעסה. כשרבנו אחד עם השני, היא תמיד ביקשה לברר מה קרה. היא לימדה אותנו לשתף, ביקשה לפתוח את הדברים ולשמוע הסברים ותמיד היתה מציעה פתרון שכולם היו מרוצים ממנו.
   בשבעה שמעתי שככה היא היתה גם עם התלמידים שלה. גם אותם היא לא רצתה להעניש. היא לא האמינה בגישה הזו. תמיד היא דיברה איתם בגובה העיניים ולא ויתרה להם. שמעתי שהתלמידים היו אוהבים להגיע למשרד של המנהלת וזה בהחלט דבר מפתיע…
   המסר העיקרי של אמא אלינו היה אף פעם לא לוותר. היא תמיד רצתה שנרים את הראש ונמשיך לנסות גם כשקשה לנו. שלא נוותר לעצמינו ובמיוחד כשיש לנו יכולת לעשות את הדברים כמו שצריך. והיא הייתה ממש דוגמה בשבילנו איך לעשות את זה…
   אמא רצתה שתמיד אהיה שמחה ושיהיה לי טוב. היא היתה אומרת לי שהשם שלי, נגה בלי ו, הוא אור שחוזר מכסא הכבוד של ה'. היא אמרה שמהרגע שנולדתי תמיד הייתי ילדה שמחה ואני בטוחה שגם עכשיו שאמא שלי נמצא ליד כסא הכבוד, היא היתה רוצה שאני אמשיך להיות שמחה. שכולנו נהיה משפחה שמחה. אני בטוחה שיחד עם אבא והאחים שלי, נצליח לקיים את הרצון של אמא ונהיה שמחים יחד.
   הקב"ה העמיד אותנו בניסיון גדול במשך 8 שנים לא פשוטות. לצערי, אמא נפטרה והיא לא איתנו במציאות, אבל היא תמיד איתנו בלב. תמיד נזכור אותה ותמיד נתגעגע, אבל לא נוותר על השמחה.
   אחד השירים שאמא הכי אהבה היה השיר של נרקיס – "מלכה". בבת מצווה היתה לי הזכות להקדיש לה את השיר, להודות לה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה. אני רוצה להקדיש לה אותו גם עכשיו:
   "לא צריך שמלה וכתר כדי להיות מלכה
   והחיים קצרים מדי למי את מחכה
   יש לך הכול
   ממה את דואגת מה את דואגת
   הכול כבר כתוב לך בספרים
   בואי כמו פעם, ככה פשוטים, בלי פילטרים"
   אמא שלי, תודה על כל מה שנתת לי, אני אוהבת אותך ותמיד תישארי בליבי.
   (משמיעים את השיר)
   נגה

   

5. הספד – עינב חסיד

   "לכי עכשיו לזרוח כמו שמש, יש לך כנפיים , תעופי רחוק".

   בת דוד, חברה, אחות.
   תם המסע שלנו יחד, מסע שהתחיל בשנות ה80 ונמשך עד עתה.
   חוויות ילדות והתבגרות שיחות קטנות, שיתופים וזכרונות שהם רק שלנו.
   אשה גדולה מהחיים, תמיד היית עבורי השראה, עוד מהילדות.
   השראה לשמחת חיים, כריזמה, חתירה קדימה למצויינות.
   זכיתי.

   היום, חלק משמעותי בחיי נעלם לו ולעד תהיה חסרה חתיכת פזל בתמונה.

   לפני 7 שנים שיתפת שחלית.
   זוכרת את השיחה הטלפונית ואחריה את תעצומות הנפש והשיתוף במעגל הנשים שהקמנו.
   מעגל צבעוני ושמח, מעגל שמורכב כולו מנשים חזקות.

   פיזרנו קלפי שיח ואת בחרת בקלף
   "איך את לא מתביישת! לא מספיק מה שעברנו!?"
   ושיתפת..
   שיתפת שאת כועסת…שאת עוד מלקקת את פצעי אבדן אימך, ומה עכשיו??

   מאותו הרגע החלטנו שהמעגל הזה יהפוך למעגל תמיכה.
   "מפיצות אהבה" קראנו לקבוצת הווטסאפ שנפתחה בלעדיך.

   כל מטרתה היתה תמיכה, חיבוק, העצמה ותפילה אחת גדולה.
   תכנונים של מפגשים משותפים, סרטונים משמחים להעלאת המורל, טיולים, פלייליסט שיעביר לך את תקופת הטיפולים והפרשות חלה..כמה הפרשות חלה.
   מקווה שהקלנו, עטפנו וחיבקנו מספיק.

   תודה על תקופה לא קצרה ולא ארוכה של משמעות.
   תודה על השראה אין סופית לאמביציה.
   תודה שבזכותך התגבשנו ולמדנו אחת על השניה.
   למדנו נתינה, למדנו שלעד אנחנו אחת בשביל השניה.

   המפגשים ימשיכו ואת תהי נוכחת בהם, אין לי ספק.
   נסתכל תמיד למעלה נראה את החיוך שלך ונדע שאנחנו בדרך הנכונה.

   רבקה, אוהבת אותך בת דודה יקרה.
   נוחי על משכבך בשלום.

   

6. בס"ד שושן פורים תשפ"ד
   אזכרה שלושים לרבקה שלי
   אתחיל מהסוף-
   במהלך השבעה ניגשתי לאריאל ואמרתי לו שאני מרגישה שאני צריכה לחלוק את רבקה עם כל כך הרבה אנשים, הוספתי ואמרתי בילדותיות מה- אבל חשבתי שרבקה היא רק שלי
   אריאל ענה לי-בקושי היא שלי…
   אז התחוור לי עד כמה הייתה של כולם, כמות עצומה של אנשים הרגישו שרבקה היא ה-חברה שלהם .
   כך היתה, עם כל אחד ואחת שנקרו בתחנות חייה, היא היתה שלהם,
   טוטאלית, לויאלית אהובה…
   הסיפור שלי עם רבקה קדום, הכרתי אותה אי אז בכיתה ט' כשהיתה חברה של המדריך שלי בבני עקיבא-אריאל אזוגי שמו וכל פעם שערכנו חזרות לתסים וחיפשנו אותו- ידענו שהוא כבר בקרית ים, שכח שקבענו חזרה, הכרתי אותה גם כבת הדוד של עינבי חברת ילדותי האהובה.
   ועד אשר הגיעה לשכונה השקטה שלנו בקריה כאישתו של אריאל…
   חווינו הריונות יחד, יצאנו לחופשות יחד והיינו שכנות נאמנות האחת לשניה
   עד אשר קיבלנו מייל…
   שלחתי לרבקה את המייל ומשם הכל היה היסטוריה.
   רבקה פסעה ללוינסון עם כזו התרגשות ורוממות נפש, דרוכה, מוכנה לשליחות חייה
   8 שנים חווינו יחד רגעים מצחיקים, חוויות של התפרקות, גם עצבים לעיתים, תסכולים וגם את המחלה…
   שמה בסוף את המחלה, כי לא חשנו בה, רבקה לא נתנה.
   אלופה בללכת לטיפולים ולשוב לישב"צ
   לדאוג לכיבוד ולערבי צוות מגבשים ולקחת תרופה
   לטפל בתלמידים ולנשום רגע את הכאב בשקט שלה.
   תלמידים ובוגרים מספרים שחיכו להישלח למנהלת , רצו להגיע למשרד, לאכול משהו קטן שהיה בשלוף במגירות הקסם של רבקה ולקבל עונש אוווו איזה עונש- לסדר את המשרד והעיקר לא לצאת משם, רק תני לנו עונשים אצלך, העיקר שנישאר אצל רבקה, עם רבקה.
   בשנים של המחלה, הייתי החברה המציקה, שחררי!!!!!!!!! היתה שואגת עלי
   לא רוצה כוס תה לא עכשיו ולא בכלל
   עברתי על חלופת ההודעות שלנו ביננו בוואטסאפ וספרתי, יותר נכון, התחלתי לספור והפסקתי… כל הודעה שניה היתה-תודה
   זו המילה השגורה בפיה-תודה
   יש מדרש חכמים שאני מלמדת כבר שנים בתיכון-הלל על גג בית המדרש שמו, שנים לימדתי את המדרש ואף פעם לא שמתי לב עד כמה הוא עוסק במהות של מנהיג, של מוביל, של מחנך, של אדם…הוא עוסק בראיית האחר, שמעיה ואבטליון שמו לב לחסרונו של הלל, שמו לב שפתאום חשוך יותר והם חיפשו אותו וראו אותו,
   פשוט ראו אותו, חשו בחסרונו.
   אפיזודה כזו בדיוק היתה לי עם רבקה, לפני כמה וכמה שנים כשעדיין לא הייתי בצוות החינוך שלה והגיע יום פורים, יום התחפושות, התעכבתי קצת בבוקר ורבקה שלחה לי הודעה "קרן איפה את? אי אפשר להתחיל חגיגות פורים בלעדיך… "
   היא שמה לב לחסרוני-היא ראתה כל אחד, זו כוחה של רבקה, העיניים האלו שלה שפשוט ראו,
   ראו, כל מורה, כל תלמיד, כל איש צוות ומנהלה, כל מנקה.
   כעת, מנסה להתרגל לחיים ללא רבקה פיזית אבל רבקה תופסת לי חלק משמעותי בליבי שנשבר ומנסה לאחות את השברים, מנסה להסתגל לא לחכות לה יותר שתחזור למסדרונות בית הספר ולחיי .
   מנסה להיאחז במילים האחרונות שאמרתי לה והיא לי ולנסות ליישם את "האני מאמין" שלה- שהוא:
   כל אדם שווה, כל אדם ראוי שיראו אותו ולכל אדם יש משמעות!
   רבקה- אני רוצה לומר לך תודה- תודה שלימדת אותנו חמלה מהי, תודה שלימדת לאהוב כל אדם ולראות את הטוב שבו, תודה שנתת לי תחושה של בית ומשפחה ובעיקר תודה שהיית למעני ולמען כולם ותמיד היה לך בשביל כל אדם, זמן.
   אני מדברת אלייך ומרגישה שאת פה איתי ולא עזבת אותי על אף שהבטחת שנזדקן יחד בבית אילדן…
   ואני, אמשיך להתגעגע אליך כמו ים שאין לו חוף…
   חברה-כמה שאת חסרה
   אוהבת כל כך יא מלכה .

   

7. לכל אחד יש בחייו אנשים שהם אבן דרך במסע שלהם
   אדם שאפשר להצביע עליו ולהגיד "כן, בזכות האדם הזה החיים שלי השתנו"
   לכל אחד יש כמה אנשים כאלה ורבקה הייתה אחת מהן בחיים שלי.
   היא הייתה ה-מורה, מורה שכל ילד לא יודע שהוא צריך.
   בזמנו אני הייתי שילוב של "פוטנציאל לא ממומש" מרדנות ומיסתורין בעטיפת עור פיל שאי אפשר לחדור
   וזו המטרה שהייתה לרבקה, היא מצאה דרך מיוחדת להגיע אליי, וכך בעצם לכל "ילד" שהתחנך על ידה.
   לימים היא הפכה לאשת הסוד שלי, הייתי כותבת סיפורים למגירה ולרבקה- למיילים
   ודרך הסיפורים רבקה זכתה להכיר אותי ולהבין מי אני, ומצאה בי את הכוחות שלא ידעתי שקיימים בי.
   עד היום אני גאה להגיד שלא למדתי מעולם את לוח הכפל אבל בזכות רבקה סיימתי בגרות מלאה, עם ציונים של 100 במתמטיקה (הדבר היחידי שאף פעם לא חשבתי שאבין)
   ילדה עם היסטורית הברזות כבר מכיתה א' השתנתה בזכות מחנכת אחת שהבינה את השפה שלי
   תמיד אמרתי לרבקה כמה היא המורה הכי טובה שיכולתי לבקש לעצמי, ומידי פעם חזרתי לעדכן שהנה עברתי עוד מבחן, ותואר ואז עוד אחד
   וכמה בחלומות הפרועים שלי לא חשבתי שאגיע עד הנה.
   והיא כן, היא האמינה בי. תמיד.
   אז לפעמים באמת צריך מבוגר אחד שבאמת מאמין שאתה יכול.
   הנה רבקה, אני יכולה!
   תודה לך על אחד השיעורים הכי חשובים שעברת אותי ואפילו לא במסגרת בית ספר❤️

   תנוחי על משכבך בשלום, תודה שלא ויתרת עליי
   אני אוהבת אותך Rivka Azogi

   

8. חושבת מה בא לי לשתף.. רבקה-לי! אויש כמה שאת חסרה לי,לנו, לכולנו!החיוך שלך,השקט שבך,החוזק ששידרת תמיד. אוהב תמיד ומאוד מתגעגעת.נוחי בשלום על משכבך🙏
   נגמרה השבעה,הסיפורים ששמעתי אודותייך רק חיזקו את מחשבותיי עלייך.את משהו מיוחד במינו,אין כמוך בעולם כולו! תמיד האמנת שאצליח,תמיד תמכת,תמיד עודדת
   תמיד ידעת מה להגיד ואיך. אוהבת המונים!!
   תודה לך על זכרונות,תמונות, ומפגשים רבים 💓💓💓

9. בתוך סבב הטיפולים הראשון לפני 6 שנים, נפגשתי עם רבקה באסותא ודיברנו ארוכות. היא אמרה שהיא רוצה להסתכל קדימה ולעשות רגע סדר בחשיבה על דרך ההתמודדות. היא לקחה על עצמה ברצינות את העניין הזה של העבודה העצמית ואפילו נתנה לי שיעורי בית. צחקנו שזה טבוע בה לתת שיעורים.. היא ביקשה שאכתוב לה שלוש תכונות שמקדמות אותה ושלוש שמעכבות. היא חיפשה איך להשתפר למרות שכולנו הרי יודעים שהיא היתה ממש מושלמת. בהמשך היום הכנתי את שיעורי הבית ושלחתי לה ואני חושבת שמה שהיה כתוב בהם משקף הרבה ממי שהיא.

   כך בדיוק כתבתי אז לרבקה:

   יש לך יכולת נתינה אינסופית, אהבה עמוקה לבני אדם ורצון אמיתי לעזור לאחר ולהשכין שלום בין כולם.

   את ריאלית, עם רגליים איתנות על הקרקע. את מבקשת את האמת, מסתכלת על הדברים כמו שהם וזה מתקשר גם ליכולת איפוק גבוהה מאד.

   יש לך יכולת הכלה ובתוכך כוחות אדירים. יש לך יכולת להקשיב, את לא שופטת אף אחד ויודעת לקבל כל אדם כפי שהוא.

   רבקה ביקשה גם דברים שמעכבים. אנחנו מכירים את רבקה.. היא תמיד צריכה את כל התמונה בלי התיפיפות. כתבתי לה שאני מרגישה שכל התכונות הנהדרות שלה באות לפעמים במינונים גבוהים לאדם ממוצע. רק שהיא היתה מעל ומעבר לממוצע. כן.. לפעמים הנתינה האינסופית והרצון הגדול שיהיה שלום בין אנשים, למשל, באו לא פעם על חשבון השקט הנפשי. אבל היא התעקשה שזה חשוב ודרשה מעצמה איפוק וחוזק. כל כך לא רצתה להיראות חלשה ובעיקר פחדה להכביד על אחרים. עם הזמן גם למדה לשחרר ולמצוא את האיזון בין המרכיבים.

   רבקה שלי, בת דודתי האהובה. לב רחב והוויה שכל כולה טוב. כל כך נוח הרגשתי במחיצתך וכל הרבה למדתי ממך על אהבה בלי תנאים, על נתינה, קבלה וכנות. מאחלת לכולנו להמשיך בדרכה, להוקיר את היש ולהאמין בטוב.

   מאחלת לכם משפחה יקרה שכל האור הזה שרבקה הביאה לעולם יעטוף אתכם וילווה אתכם באהבה.

   שיזף לרר מימון

10. רבקה
    ארבע אמהות ומהן אחת
    שצמאה נפשה להשקות לרוויה.
    משקל לבה כמשקל זהב
    וחיבוק ילדיה תכשיט לצווארה.
    חכמתה במדבר כבאר עמוקת מים
    ואהבתה ליושבי אוהלה.
    רבקה לו יכולתי
    לקרוא לך, נערה, ולשאול את פיך.
    להביט בצעדייך וגבך המתרחק
    עת נכונה לך דרכך אחר הנולד מצחוק.
    געגועים לאלפי רבבה,
    עת התכסית בצעיף וירדת
    לאדמת המכפלה,
    שאין לה שיעור למידותייך.
    כל יום הוא נפילה מגובה דבשת
    רבקה,
    אחותנו את.

    חברתך, החסרה אותך:
    אורית גלילי-יעקובוביץ'

11. היום לפני שנה עשית לך כנפיים ועפת רחוק לזרוח כמו השמש.
    עזבת לא לפני שנטעת בנו זרעים של חיוכים ושמחה.
    זרעים של אהבה וחיבור מיוחד.
    זרעים של תקווה והודיה על היש והטוב.
    שנה חלפה מאז שנפרדת מאיתנו והשארת לנו את המתנה הכי גדולה, אחת את השניה.
    לפעמים אנחנו מתעייפות ויש נפילות וזה מרסק את הלב אבל אנחנו לא מתקנות לב שבוכה.

    נכון המעגל כבר לא שלם אבל הוא כאן, חזק ופורץ קדימה בזכות המנגינה שכתבת.

    יהי זכרך ברוך אחות /בת דודה/ חברה🤍

    FB_IMG_1739443367069