6 תגובות

1. איך החלטנו להתחתן

   אז כמו שספרתי, יעקב נדלק על שערי הקצר, והתחילה חליפת מכתבים ארוכה כמעט ברמה יומית בינו לביני.  בדצמבר כחודשיים אחרי המלחמה חזרתי לירושלים, וטלפון לא היה לי להודיע ליעקב שעזבתי את הקבוץ ורק כשקבל המכתב הבין שאני בירושלים.

   הוא רצה לבוא לבקרני אב גם זאת א יכולתי לדעת.

   ירד בירושלים שלג כבד בתחילת 1974 וביום מושלג כזה, יעקב עלה על הרכבת בת אביב וירד בירושלים ובערך צעד ברגל עד לביתנו בשכונת בית הכרם.  וכשהגיע, התרשמה ממנו המשפחה, דאגו לו לאוכל ותנור חם, בעיקר שאלו שאלות ושלחו אותו לישון אצל השכנים.

   למחרת במהלך ארוחת הבוקר, רבקה , אשתו של אבא, אמרה לנו סעו למספרה של אבא ברחוב אגריפס וספרו לו שאתם מתחתנים.

   אמרנו, לא עוד לא החלטנו וכו, אין לנו כלום, לא כסף, א עבודה.  ורבקה בשלה, ברור שתתחתנו, אז בואו נקדים הארוע.

   וחצי שנה אחר כך נשאנו בגני אומן בירושלים.

   

2. מה סבא יעקב אהב לעשות כתחביב ?

   יעקב היה מכשירן בתרכובות ברום, העבודה מאד עניינה אותה, והיתה לו תרומה משמעותית בהקמת המפעל ברמת חובב והעלאת רמת המכשור במתקני הייצור השונים.  אבל – הכי אהב לבלות, להתנסות, לרקוד, לשיר.

   יעקב מינה אותי לשרת התרבות ואני הייתי המתכננת והוא הצטרף בכיף.

   אז טיילנו בכל מיני מסגרות, כשהילדים היו קטנים טיילנו עם קבוצת מטיילי מיתר להבים, אחת לחודש יצאנו לטיול בארץ והלכנו הרבה ברגל. במסגרת זו גם יצאנו לטיולים עם לינה באוהלים (כשבאוהל לידינו ישן חבר שנחר אששששש).  בקבוצה היו חברינו הטובים וכן חברים של הילדים בעיקר גיל ומעיין.  בהמשך יצרנו את החבורה עם בת שבע ואברהם גולן ורבקהלה ואילן פרי בר וטיילנו אתם, בהתחלה עם הילדים (אכסניית הנוער בחיפה,  בראש פינה) ובהמשך טיולי מבוגרים ללא ילדים.  בשנה האחרונה לחייו של יעקב, יצא שטיילנו כמעט כל חודש, נסענו לבקר את גיל בבסיס ליד אילת, ואחר כך טסנו לצפון ספרד עם בת שבע ואברהם, שם כבר יעקב הרגיש לא טוב וכשחזרנו הסתברה מחלתו.  אבל בעיקר זכרו אותו צוחק מרוצה וסקרן לגבי מה שרואים בדרך

   

3. מה סבא יעקב אהב לאכול או יותר נכון לבשל

    

   בעקרון סבא יעקב לא ידע לבשל, וגם בא ממשפחה פולניה שאכלו מה שהיה, בלי פינוקים.  כשהגיע למשפחתנו טען שלא מבין איך שולחן מלא סוגי סלטים שונים ומנה קטנה של בשר.  אצלם היה ההיפך,

   בביתנו אני זו שבישלתי ויעקב אכל הכל, גם את האוכל של אתמול ושלשום (אוכל לא זורקים)  ותמיד אמר שהבית שלנו זו המסעדה הטובה ביותר

   אבל ידע להכין חביתת פופאיי – אז כשאני לא הייתי בכבית, ויעקב נשאר עם הילדים לבד הכין להם חביתת פופיי שזה חביתה מבצל מטוגן ביחד עם עלי טרד או פטרוזיליה או כל משהו ירוק,  וביצים.  וכולם היו בטוחים שזה מעדן.

   יום אחד היה גוש בשר בקר קפוא בפריזר, ויעקב היה צריך להכין אוכל והוא חשב – זה פשוט, אתי מכינה רוטב, שמה הבשר ומבשלת. וככה עשה.  הכין רוטב זרק פנימה הבשר ובישל קלות.
   בפועל התקבלה מנה בה הרוטב היה מבושל והבשר….. (כמעט הלך בעצמו)

    

   

4. יעקב והמצלמה

   יעקב מאד מאד אהב לצלם, לתעד ותזכרו שמדובר בשנים שנים אחרונה

   כשנסענו לארצות הברית וב 1991 , נחתנו בניו יורק המשימה הראשונה היתה לגשת לחנות צילום ספציפית בברוקלין (שם זול) לקנות מסרטה על מנת להסריט את הטיול כולו.  מסרטה זו שרתה אותו שנים ארוכות

   ב 1994 נסענו עם הגרעין מדביר לטיול בירדן וכל הדרך שמעו אותי צועקת, יעקב בוא כבר, מספיק לצלם, הוא התעכב כי צילם במצלמה תמונות ואז במסרטה כדי שהתיעוד יהיה מושלם.

   כשנסענו עם צוות שיפור של תרכובות ברום לצרפת כמעט ולא הגיע לטיסה, כי נעצר בדיוטי פרי לקנות מצלמה דיגיטלית , זה היה ביולי 1997 המצלמות הדיגיטליות היו בחיתולים אבל יעקב היה חייב שתהיה לו אחת כזו. ודחוף בשדה התעופה.
   טלפונים סלולרים לא היו ואני עמדתי וחיכיתי לו כשעוד רגע סוגרים את השער לטיסה.  הוא כמובן הגיע בדקה האחרונה.  והמצלמה הדיגיטלית היתה אטרקציה של ממש.

    

   אבל – בזכות השגעון הזה יש לנו המון המון תמונות וסרטונים מחיינו השוטפים, מהטיולים, והנצחת צמיחתם של הילדים שלנו.

    

    

   

5. יעקב וים המלח

    

   הסיפור על הקשר של יעקב לים המלח מתחיל במלחמת יום כיפור, בה יעקב שירת ברמת הגולן, ונפצע בכף היד ופונה לבית חולים זיו.

   אני הגעתי לבקרו בבית החולים והוא הודיע לי שאני לא חוזרת הביתה, וקבלנו ללילה את החדר של האחות הראשית.

   אבל זה לא קשור לים המלח.

   בעקבות הטראומה במלחמה תקפה את יעקב מחלת פסוריאזיס במפרקי הידיים והרגליים.  השנים היו שנות השבעים תחילת שנות השמונים, הרבה סטרואידים, הרבה משחות והמומחים אמרו – רק ים המלח יעזור

   ויעקב ירד לים המלח ושער חדר במלון פשוט למשך  ח ו ד ש !!! לא כמה ימים.   פעמיים בשנה בשנות השמונים המוקדמות יעקב נסע, חזר לבקר אותנו באמצע ואנחנו בבית חיכינו לו.  השהות בים המלח היתה טובה, עזרה מאד אם כי לא פתרה הבעיות.

   סיפור סביב השהות בים המלח, באחד הרגעים בהם היה יעקב במים, ראה אשה מבוגרת שהסתובבה, איבדה שווי משקל, ושקעה במים עם הפנים. יעקב הזדרז קפץ והרים אותה ממי הים ודאג שתלקח למיון.

   התמונה המצורפת צולמה של ידי שירה שנמצאת בנופש בים המלח ונזכרה באבא.

   

6. צוות שיפור זוכה במקום ראשון בתרכובות ברום וזוכה בנסיעה לחו"ל ביולי 1997

   אז יעקב פרימן, אבי יעקב, מוטי בלאיש, ומוטי קוגן זכו בפרס ראשון בתחרות צוותי שיפור וזכו בטיול למפעל ברומכימי בהולנד.
   ואני הצעתי, קחו אותי אתכם ואני אכין לכם טיול נהדר.  והם הסכימו וככה נסענו חמישה ליום אחד להולנד ובקרנו בברומכימי ומשם המשכנו דרומה לצרפת לאורך נהר הסיין, נורמנדי , בריטני וירדנו לאזור הדורדון.  בכל לילה ישנו במלון אחר. כל מלון נבחר בקפידה והיה chatu ארמון שהפך למלון.  בקרנו, ראינו המון ארבעה מוסקטרים ואני