עמוד הנצחה לזכרו של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
תאריך לידה – 08/11/1992
נפטר בתאריך – 19/01/2024
מגורים – עפולה, ישראל
הורים – רינה יהודה למשפחת גואטה ואיציק (יצחק) יהודה
אחים – עמית נויה ועידו יהודה
ילדים – אפק ואלה
ערן שמעון יהודה, נולד ב8/11/1992, יב במרחשוון תשנ״ג, בבית החולים ״העמק״ שבעפולה, להוריו רינה ואיציק (יצחק) יהודה.
ערן ילד סנדוויץ׳, אח קטן לעמית ואחיהם הגדול של נויה ועידו התאומים. ערן נולד שנה ו4 חודשים לאחר אחיו עמית, מאחר וגילהם היה צמוד גדלו הם כמו תאומים.
ערן קיבל את שמו השני ״שמעון״ על שם סבו האהוב שמעון גואטה, אביו של אמו.
ערן התחנך במסגרת גן דתי ״רעים״ וגן ״אחיות״ בעיר עפולה, משם עלה לבית הספר הדתי ממלכתי ״אוהל מאיר״ עד כיתה ב׳ ובכיתה ג׳ עבר לבית הספר היסודי ״גוונים״ מול ביתם של סבו וסבתו, שמעון וורדה, בשכונת וולפסון בעפולה. שם בילה שעות רבות עם משפחתו המורחבת, בני ובנות דודותיו, שאהבו אותו במיוחד בשל היותו ילד שקט וטוב. בין היתר, ערן בילה בשאר זמנו אצל משפחתו של אביו במושב ״ירדנה״. כמו כן, גם שם אהב לטייל, לשחק ולהיות בחיק משפחתו. בכיתה ה׳ הצטרף לחוג ג׳ודו ושם גילה את אהבתו לספורט.
בנוסף, ערן היה מתאמן במשקולות, שק איגרוף, מתח וְהִרְבָּה במשחקי כדורגל.
כשהיה בכיתה ט׳, החליט להגשים חלום וללמוד לנגן על גיטרה. הוריו קנו לו את הגיטרה הראשונה שלו, ערן לימד את עצמו לנגן דרך סירטונים ״ביוטיוב״ וחוברות. בדומה לכך, גם הִרְבָּה לצייר ולבטא את עצמו באומנות, בין אם במוזיקה או בציור.
בתיכון למד ב״בן גוריון״, במהלך הלימודים כאשר התחיל השיח סביב הגיוס לצבא, ערן החליט שהוא יתגייס ל״מג״ב״ ונלחם על מנת שיוכל להגיע לתפקיד משמעותי. לשם כך, הצטרף לתנועת ״אחרי״, שם המשיך באימוניו והכנתו לקראת הגיוס.
בשנת 2011 התגייס ל״מג״ב״, שם שירת במג״ב חוף למהלך כל שירותו. ערן נהנה מאוד והכיר הרבה אנשים עליהם השפיע רבות.
בשנת 2014 השתחרר ממג״ב, עבד בביטחון במוסדות חינוכיים והיה אהוב על הילדים והמורים.
בשנת 2015 ערן הכיר את פזית ובשנת 2016 התחתנו. בשנת 2018 הביאו לעולם את בנם המשותף, אפק ושנה לאחר מכן נולדה אלה, אחות לאפק.
במהלך התקופה הזאת, בשנת 2017, ערן הגשים חלום נוסף והתגייס למשטרה. תחילה, הוצב במשטרת תל אביב בתחנת ״לב תל אביב״, ערן התגורר בתקופה זו עם פזית והילדים בטבריה ועשה מאמצים רבים על מנת להמשיך בשירותו במשטרה. במקביל הקפיד להיות עזר בבית ולגדל את ילדיו, מה שהביא אותו לעזוב את המשטרה בשנת 2021. אולם, בשנת 2022 כשנמצא תקן בתחנת עפולה, ערן קפץ על ההזדמנות וחזר לעבודתו האהובה במשטרה. במהלך זמן זה, החליטו ערן ופזית לסיים את נישואיהם וערן חזר לעיר הולדתו, עפולה.
ערן תמיד דאג להיות זמן רב ככל האפשר עם ילדיו ואהב אותם יותר מהכל. תוך כדי שירותו במשטרה בתחנת עפולה, הוקמה יחידת האופנועים אליה ערן הצטרף, זאת מאחר והיה לו נסיון ברכיבה ואהבה לאופנועים. ב19 לינואר 2024, ערן נפל בעת מילוי תפקידו והשאיר את כל הסובבים אותו כואבים והמומים.
חברו לקורס שוטרים כתב: ״אם יש משהו שמאפיין את כל התמונות ואת מי שהיה ערן זה שערן לא אהב להתבלט. תמיד עמד מהצד צנוע ושקט ועדיין הצליח להיות אהוב ומשמעותי לכולם״.
חבר שגדל עם ערן כתב עליו: ״בעולם הזה מסתובבים בנינו אנשים עם נשמה כל כך גבוה, כל כך טובה, ערן היה מסוג האנשים האלה״.
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
2 תגובות
ערן אהוב ליבי,
זכיתי להיות לצידך מרגע שהגעת לעולם, זכיתי להיות בת דודתך וחברה טובה. גדלנו כאחים ודאגנו תמיד אחד לשניה, אתה חסר לי כל יום, כל נשימה, כל שיר שאני שומעת מזכיר אותך, מזכיר לי ימים יפים שלא יחזרו, את הימים בגני השעשועים ששיחקנו עד החושך, השבתות והחגים אצל סבא וסבתא אנחנו הבלאגנסטים ואתה רק רצית לא להרגיז את סבא אז היית מנסה לעצור אותנו בנועם. ולא יחזרו התקופות שהיינו שרים יחד ומנגנים, שני ילדים שמצאו בריחה משותפת מהעולם הגישמי לעולם שכולו שלנו. הכאב והחוסר שלך מורגש כל הזמן. תודה ערני על 31 שנים של חברות, משפחה, חוויות, זכרונות, שיחות עמוקות ותמיכה אין סופית. תמשיך לבוא אליי בחלומות והלוואי יכולת לבוא רק לעוד חיבוק אחד. אני אוהבת אותך לכל החיים, אתה תישאר בליבי עד אחרי הנצח.
״כואבת את לכתך
כואבת יותר מקוצי הורדים
כואב לי על אמך
שלא תבוא לה בימים ובחגים
השארת צל שמקרר את השמש
ומי כמוך לב תמים
מדבר צרותיו בחרש
נותרנו בגעגוע וצמאון
מתלבטים בין השמחה לחסרון״.
היי, אני ליז משרתת היום כחוקרת בתחנת ת״א דרום.
את ערן או כמו שכיניתי אותו, רני, הכרתי בשירות חובה שלנו במג״ב חוף, הייתי המש״קית ת״ש שלו ומעבר לזה היינו חברים מאוד מאוד טובים בתקופת השירות.
מאז המקרה ולמרות שלא שמרנו על קשר מאז השירות, רני בראש שלי, הבשורה עליו ריסקה לי כל כך את הלב.
לזכרו, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור הזוי ומצמרר שחוויתי לאחרונה.
כמו שציינתי אני חוקרת במשטרה, קיבלתי אירוע על קטינה שמאיימת להתאבד, יש המון אירועים קודמים על הקטינה והתחלתי להוציא דו״חות פעולה של סיירים מהאירועים קודמים.
אני מבחינה בדו״ח סייר בשם ערן שמעון יהודה ואני אומרת איזה קטע אותו שם כמו של רני ואז אני בודקת את התאריך, יולי שנה שעברה ואת האזור הרי אני משרתת בת״א, אבל האירוע קרה בעפולה, אז אני מבינה שמדובר ברני!!
שאלתי את הקטינה אם היא זוכרת את אותו שוטר ואמרה לי שבטח שיתפה שישבה איתו אחרי האירוע יותר משעה והוא דיבר איתה המון, הסביר לה שהחיים לא קלים אבל זו לא הדרך והרים לה ועודד אותה מאוד.
שתפתי אותה שרני כבר לא איתנו והיא החלה לדמוע, כאב לה לשמוע ששוטר כזה מדהים ואכפתי כבר לא פה. היא שואלת אותי ממתי ואני עונה לה חצי שנה אחרי האירוע איתך, ״אני לא מאמינה לך״, היא חזרה על זה כל כך הרבה פעמים. גם כשהמשכנו לדבר על דברים אחרים היא חזרה לרני שוב שקשה לה להאמין שזה קרה.
אני משוחחת איתה ואני בצמרמורות. מה הסיכוי, איזה עולם.
זה עשה לי כל כך טוב בלב לשמוע אותה מספרת על רני באור כזה חיובי.
סיימתי איתה את השיחה בזה שתקח את כל המילים של רני ותשמור אותן טוב. שתדאג לעצמה, לחיים יש ערך רב והכל תלוי בה.
רני, חבר יקר, נוח על משכבך בשלום. היית אדם מיוחד ❤️
לזכר ערן שמעון יהודה ז״ל