חיים, או כפי שכולנו קראנו לו בחיבה – קחיי, היה איש משפחה נדיר, בן זוג אוהב ומסור, אב לשלושה ילדים, סב לשמונה נכדים וסבא רבא לנינים מתוקים. הוא היה אדם יוצא דופן, מלא בחן, הומור וחוכמת חיים, שתמיד ידע לשלב בין רצינות לצחוק, ולהאיר כל חדר שנכנס אליו. במקצועו היה נגר מיומן שיצר בידיו ובאהבתו פריטים מלאי משמעות, כמו גם זיכרונות יקרים לכל מי שהכיר אותו. מעבר לכך, תרומתו לחיי הקהילה הייתה ייחודית: הוא לימד את ילדי השכונה וגם את נכדיו לקראת העלייה לתורה, תוך שהוא חולק לא רק ידע אלא גם ערכים חשובים של כבוד, אהבה למסורת וחיבור למשפחה.
תגובה אחת
היי סבא אהוב שלי,
אני מתגעגעת אליך.
היום אנחנו עולים לקבר שלך, לאזכרה, ואני מרגישה צורך לספר לך קצת מה התחדש מאז שהלכת..
כשהכנתי את הדף הזה לזכרך, עברתי על התמונות ששמורות לי בטלפון. הסתכלתי שוב על הסרטונים שלך רוקד, וכל כך התגעגעתי. היה בך משהו שאין שני לו – השמחה הזו, התנועה שלך, החיוך שתמיד מילא את האוויר.
מאז שנפרדנו, קרו הרבה דברים: התחתנתי עם ניב, וערכנו חתונה יוונית במיוחד לכבודך, עם נגן בוזוקי והרבה שירים ביוונית שהיית אוהב. גם במשפחה יש תוספות חדשות – לקוטי ואוסנת נולד ילד מתוק, וגם למוריקה ונועם הצטרף תינוק שממלא את הלב.
אבא עושה מאמצים לשמר את המנגינה הייחודית שלך בקידוש, והוא משתפר משבוע לשבוע. זה מעלה זיכרונות כל כך יפים של שבתות איתך, וזה מרגיש כאילו אתה עדיין איתנו, אפילו כשאתה חסר כל כך.
כולנו כאן, מסתדרים, ממשיכים, אבל עם חור גדול בלב. אתה תמיד איתנו, במחשבות, בזיכרונות ובגעגוע.
אוהבת אותך סבא
שלך ירדן