אסא נער גבוה ויפה תואר. חביב הבנות (וגם הבנים) עם נוכחות שקטה. כזה שלא תמיד אמר הכול במילים, אבל מי שהיה לידו הרגיש אותו. היה בו שילוב מיוחד של רגישות וחוזק, עדינות ועקשנות, ביישנות וחיוך מקסים שתמיד הצליח להמיס.

הוא היה ילד סקרן, חכם, אוהב לקרוא ולדעת, אבל גם ילד של טבע, של חיות, של חברים ושל משחקים. הוא אהב להיות בחוץ, לטייל, לגעת בדברים בידיים, לבדוק בעצמו. אבל אהב גם את הבמה, ואהב להפגין את כשרון המשחק שלו.
לא תמיד היה קל לו עם מסגרות ועם מה שכולם עושים, אבל זה היה חלק מהיופי שלו – הוא לא היה ילד שהולך אוטומטית אחרי כולם.
בבית הוא היה בן אהוב מאוד. ילד שידע לקבל אהבה, גם אם לפעמים התקשה להראות כמה היא חשובה לו. היו בו רגעים של צחוק, רגעים של שקט, ורגעים שבהם היה ברור כמה הרבה מתרחש בפנים.

החברים זוכרים אותו כילד טוב, מצחיק בדרכו, נאמן, כזה שאפשר היה להיות איתו באמת. לא תמיד הכול היה פשוט, אבל אסא היה אמיתי. בלי מסכות, בלי משחקים מיותרים.
אסא נהרג בקושי בן 15. בגיל שבו עוד לא מספיקים להבין מי תהיו, אבל כבר רואים בבירור מי אתם.