יש אנשים שגם בגיל צעיר נדמה שהם כבר יודעים מי הם.
דותן היה כזה. כבר בפעוטון התחיל לנסות להיות הכי חזק. ניהל מאבקי כוח ולא ויתר, וגילה אופי עצמאי ורצונות אישיים.

אהבת הספורט הייתה חלק ממנו. הוא השקיע, התאמן, הצטיין. בכדורגל, בטניס, באתלטיקה, בריצות – אבל מי שזוכר אותו לא מדבר קודם על המדליות ועל ההישגים. זוכרים נער שלא ויתר לעצמו, שהתמיד, שעבד קשה. שלא רצה לאכזב את אלו שמאמינים בו וביכולותיו.

הוא היה חבר שאפשר לסמוך עליו. מגן על החלשים. עוזר למתקשים. הייתה בו יציבות פנימית שגרמה לאנשים להרגיש לידו טוב. הוא לא היה צריך להוכיח דבר. פשוט להיות.
הוא אהב להצטיין, ואפילו התפאר בהישגיו בספורט אבל גם בלימודים הצליח ולא ויתר למרות לו״ז עמוס של אימונים בכדור-רגל ובטניס.

רק בן 15 נקטף וכל החיים לפניו. כל ההישגים שלא ישיג, הגובה שלא יצמח אליו.