בן ליחיאל ושרה, נולד בי"ד בחשוון תשכ"ב (24.12.1961), אח לעפרה הבכורה וגלית הקטנה. אורי גדל והתחנך בחולון, ולמד בבית הספר היסודי על שם משה הס ובתיכון אורט חולון במגמת אלקטרוניקה.

אורי, שבילדותו היה שקט ומופנם ואהב לקרוא ספרים, הפך לנער שובב ותזזיתי עם ציפורים בראש וקוצים בישבן. הוא אהב לעבוד בגינת הבית, לעשב, לנכש ולשתול, וגם נהג לארגן טיולים מאתגרים ולא שגרתיים לחברים. בגיל הנעורים נרשם כחבר בחברה להגנת הטבע והיה פעיל בחוגי הסיירות של החברה.

כולם הכירו את אהבתו הגדולה של אורי לארץ ישראל. ילד של טבע וטיולים, שהתעניין בהיסטוריה וארכיאולוגיה ונשבה בקסמן של ציפורים. אורי, בסנדלים תנ"כיים ובמכנסי חאקי קצרים, לא נח לרגע ולא הפסיק לטייל. הוא כל כך אהב את הארץ על נופיה השונים, ובעיקר את המדבר.
חבריו יודעים לספר על טיולי אופניים מאתגרים לראש הנקרה, לירושלים ולבקעת הירדן ועל טיולי שטח רבים שאורי יזם, תכנן ואלתר, תמיד בצניעות ובנועם.

אורי התגייס לצה"ל בחורף 1980. הוא מאוד רצה להתגייס לקרבי אבל שובץ לקורס טכנאי הפצצה ויירוט בבית הספר הטכני של חיל האוויר, ואת השירות הצבאי עשה בגף הטכני של טייסת תחזוקה בבסיס חצרים.
לאחר השחרור אורי הלך אחר נטיית ליבו ואהבתו לארץ ולאדמה ונרשם ללימודים בפקולטה לחקלאות. בזמן שהמתין לתשובה על קבלתו ללימודים חיפש עבודה זמנית בתחום שישיק לעולם הטבע. הוא מצא עבודה בבית שדה הר הנגב והתאהב במקום.
אורי אהב את המדבר. ימיו בהר הנגב, שהחלו תמיד בחיוך, היו ימים של עשייה בלתי פוסקת: סימון שבילים, חפירות ארכיאולוגיות, הקמת טרסות, נטיעות בבוסתן, עבודות בנייה שונות, וגם שמירות ותצפיות ליליות על זאבים בעין סהרונים. הוא הספיק להיות שם רק ארבעה חודשים, אך נראה שזו הייתה תקופה משמעותית מאוד ומלאת עשייה, סיפוק ושמחה.

אורי נהרג בתאונת אופנוע בכ"ט בתמוז תשמ"ד (29.7.1984). התאונה אירעה בכניסה לבית ספר שדה הר הנגב. אורי ביקש סיבוב על אופנוע ממטייל שהתארח בבית הספר. הוא עלה על האופנוע, נהג בשביל המוליך מבית הספר לצומת הסמוך ובחזרה, ובכניסה לבית הספר איבד שליטה, סטה מהדרך ועף מהאופנוע.
אורי נהרג במקום. באבחת רגע עצובה ושותקת נגדעו חייו, והוא רק בן 22.
חייו הקצרים היו מלאים באהבה למשפחה ובאהבה לארץ, למולדת ולאנשיה.