בשנת 1980 נישאה שמחה לאברהם (אבי) דמרי. בני הזוג בנו את ביתם בדימונה ובין השנים 1980 ל-1992 נולדו הבנים יוחאי, נדב ובן והבת עדי. שמחה ניהלה בית למופת. בשעות הפנאי היא אהבה להאזין למוזיקה ישראלית ולעסוק ביצירה, שכן בורכה בידי זהב ובכישרון רב. היא גם מאוד אהבה לטייל, ובני הזוג נהגו לטייל בעולם כשנתאפשר.

אחרי למעלה מעשרים שנות עבודה כגננת פרשה שמחה ממשרד החינוך. מאז היא השקיעה את זמנה, מעבר לטיפול המסור במשפחה – בילדים, בבעל ומאוחר יותר בנכדים שנולדו – בעיסוק בתחום ההתנדבות בעירה דימונה. שמחה הייתה פעילה מאוד בתחומי התנדבות שונים ובהם עזרה למשפחות במצוקה, ארגון תרומות בסתר וסיוע לחוסים בבית אבות בעיר. "אין מילים לתאר את תרומתה ואת אהבת החינם שלה", סיפר אבי, בעלה של שמחה, "את הרצון לעזור ולסייע ולתת לכל אדם מעצמה, ללא הגבלה וללא מעצורים".

בשבת ט' באדר ב' תשע"ו (19.03.2016), סמוך לשעה 11 לפני הצהריים, התפוצץ מחבל-מתאבד בין תיירים שטיילו ברחוב איסתיקלאל, רחוב ראשי באיסטנבול שבטורקיה. הפיגוע אירע סמוך לקבוצת ישראלים שסיירו באזור, שלושה מהם נרצחו במקום ואחרים נפצעו. שמחה ואבי, שיצאו לטיול כחלק מחגיגת יום ההולדת של שמחה, נפגעו שניהם. שמחה הייתה בין ההרוגים בפיצוץ, ובעלה אבי נפצע.

שמחה הייתה בת שישים במותה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בדימונה. הותירה בעל, ארבעה ילדים, חמישה נכדים, אם, שתי אחיות ושלושה אחים.

אבי, בעלה של שמחה, נאלץ להישאר בבית החולים לאור מצבו ולא הגיע להלוויה. עדי, בתם, נשאה דברים בשמו: "כל הנזקקים וכל אלה שעזרת להם בוכים עכשיו. תכננו לך מסיבת יום הולדת. אני אהיה חזק בשבילכם, ילדי".

ספד לשמחה בנה נדב: "אימא, אני מבטיח לך שנמשיך בדרכך ונשמור על כולם. אהבת הזולת שהנחלת בנו תישאר לנצח. תודה שגידלת אותנו באהבה רבה. היום אנחנו מבינים כמה דימונה אהבה ואוהבת אותך".

ראש עיריית דימונה, בני ביטון, ספד לשמחה: "הפגיעה בשמחה היא פגיעה באחד מיסודות העיר, פגיעה באשת חסד, פגיעה באשת מידות, פגיעה וניסיון לערער את חיינו בכלל, פגיעה פיזית ונפשית במשפחות הקרובות, דמרי ואבו, וכאן אני יכול להעיד גם על פגיעה והזעזוע של תושבי העיר דימונה, שהכירו ומכירים מקרוב את המשפחה.

תושבי העיר התוודעו לשמחה כאשת חסד, שעסקה בחייה במתן בסתר וסחבה אחריה את כל משפחתה לעסוק בזאת. טוב הלב, רוחב הלב היו מתכונותיה היסודיות, העזרה לזולת והרצון לעשות טוב היו חלק ממנה ואף הדביקה את סביבתה בתכונות אלה … מאחורי אבי המצליח עמדה אישה דעתנית, ממש עזר כנגדו, אישה חכמת לב. זו הייתה שמחה, שידעה לפנות את הבעל מדאגות היום יום, לחנך ולגדל ילדים ולבנות בית לתפארת המשפחות, העיר והמדינה …

אכן אשת חיל, שתחסר למשפחתה הקרובה ולכולנו בכלל. יחסרו לנו תכונותיה הערכיות והיסודיות. יחסר לנו נועם הליכותיה, תחסר לנו שמחה בנוף האנושי החם והתומך הדימונאי".