יהונתן יצחק, היה לוחם אמיץ. גבר יפה, חסון וחייכן. החיוך היה סימן ההיכר שלו.
יהונתן, האח הבכור לילדי משפחת סמו, היה ילד טוב, חכם וסקרן. ילד מחונן שהיה קשוב לאנשים ומקובל מאוד חברתית. יהונתן נהנה מכל רגע שנתן לו אלוהיו.

הוא נולד באלעזר שבגוש עציון. בנערותו השתתף בחוגי מדע ומחשבים למחוננים, בחוגי ג'ודו וקפוארה, ולעולם שמר על ענווה גדולה למרות שניצח בכל דבר.
בבחרותו ובכישוריו היה מדריך בתנועת הנוער בני עקיבא, שימש כמדריך והתנדב ב"צופי אש".

בגרותו הייתה מלאת חיים. הוא טייל ברחבי הארץ, הכיר את שביליה ורגליו שכשכו בכל מעיין בגוש עציון, נוף מולדתו. הוא טייל בסיני, וארגן טיול עבור חבריו במכינה הקדם צבאית, עשה סקי באנדורה כבר בתיכון. והטיול האחרון שלו, היה ביוון.

יהונתן הצטיין בלימודיו בביה"ס "כרמי יהודה" וסיים בישיבת "נווה שמואל" באפרת. בתום לימודי התיכון המשיך לשנת לימודים נוספת במחזור הראשון של המכינה הקדם-צבאית "אדרת" בכפר סילבר. לאחריה המשיך את חייו בטבעיות לשירות משמעותי בצבא הגנה לישראל.

יהונתן התגייס לגדוד 202 של חטיבת הצנחנים ב- אוגוסט 2021 ולאחר מסע הכומתה שהסתיים בגבעת התחמושת בירושלים, הוא נמצא ראוי לקורס מ"כים. שלאחריו חזר לגדוד.

ביום השביעי באוקטובר 23', יום שבת, שמחת תורה, פרצה המלחמה.

כשהוא צמוד למפקד הפלוגה ולצוות הפיקוד, הוזנק יהונתן לעיר שדרות לבלימת המחבלים וטיפול בפצועים. משם הוקפץ עם הצוות לקיבוץ כפר עזה, נלחם, פינה פצועים וסייע לתושבים בשעות הלחימה הקשות. בכפר עזה הוא נתקל, ניצח ואזק מישהו שהתחזה לאילם, והתברר שאכן היה מחבל.

לאחר יומיים של לחימה בלתי פוסקת במחבלים הוסר האיום המיידי מעל יישובי הדרום. צוות הפיקוד של גדוד הצנחנים לקח אוויר ונשלח לאימון והתארגנות בבסיס צבאי בהר חברון, לקראת המשך הלחימה. האימונים היו מפרכים. צה"ל נערך לכניסה קרקעית לעזה ולכיבוש הרצועה. מדינת ישראל כולה הייתה שרויה בהלם ובאבל עמוק. הייתה דממה ומתח גדול. רגע לפני הירידה דרומה הספיקו ההורים לפגוש את יהונתן, לתת לו את תמיכתם ואהבתם ולבקש ממנו שישמור על עצמו.
זו הייתה פגישתם האחרונה.

בתחילת חודש נובמבר הגיעו חיילי יחידת הצנחנים הישר אל סערת הקרבות בעזה. ימים של לחימה מול מחבלים, כיבוש שטחים בנויים, סריקות ואיתור מנהרות. יהונתן בצוות המוביל, נושא על גבו ציוד כבד ועוזר לנווט בשטח.

ביום רביעי, 8 בנובמבר 2023 יצאו חיילי היחידה לבדוק מבנה מגורים בשייח עג'לין, בצפון הרצועה, שאמור היה לשמש להם למחסה לילה. כשהתקרבו אליו בקעו מתוכו קולות שיחה בערבית. הלוחמים זרקו רימון לתוך הבית ובעוד העשן מכסה את הכל הם החלו בהסתערות אמיצה פנימה. מחבלים ארבו להם בבית ממול ופתחו מולם באש.
מירי המחבלים נפצעו מפקד הפלוגה, הקשר הפלוגתי ויהונתן, שנפצע אנושות בראשו.

הפצועים וגם יהונתן הועלו על רכב פינוי בשטח, והוטסו במסוק לבית החולים בילינסון. יהונתן הובהל מיד לניתוח ראש. שארך כארבע שעות.
בחדר ההמתנה כבר המתינו ההורים ובני המשפחה לבשורה מעודדת. חברים רבים מכל הארץ שלחו תפילתם. יהונתן נותח במשך ארבע שעות, אך הרופאים לא הסתירו שהפגיעה היא מאוד קשה. מצבו היה קריטי.

ביום שישי בבוקר 10.11.23 נקבע ליהונתן מוות מוחי.
הכל רעד מסביב, צעקות ובכי. אי אפשר היה להאמין ולתפוס שהוא לא בין החיים. הרי יהונתן יודע לצאת מכל מצב, הוא תמיד מסתדר, הוא עוד רגע יקום. אבל יהונתן, הילד המדהים והאהוב לא קם.

יהונתן נפל בהגנה על המולדת. הוא אהב את המדינה, את כל חלקיה ומרכיביה, את הסובבים אותו, את חניכיו ואת חבריו, וידע תמיד לסייע לכל מי שנקרה בדרכו. אף אחד לא הופתע לגלות שהוא בחר לחתום על כרטיס "אדי", על הסכמתו לתרומת איברים. למשפחה הקרובה לא היה ספק שעליהם לכבד את רצונו.

שישה אנשים זכו לחיים חדשים בזכות טוב ליבו. את ליבו קיבל גבר בן כחמישים, את ריאותיו קיבל גבר בשנות השלושים לחייו, אונת כבד נתרמה לתינוקת בת פחות משנה, כליה אחת קיבל ילד בן עשר ואת השנייה קיבל גבר בן חמישים. כולם קיבלו ממנו את היכולת לחיות ללא טיפולים קשים והנאה מהפעילות הפשוטה היום יומיות כאנשים בריאים.

זכרו של יהונתן יישאר לנצח. סיפור חייו ומותו ההרואי נגע לליבם של מאות אנשים, קרובים ורחוקים, שיזמו פרויקטים להנצחתו. בתי ספר לימדו עליו, על פועלו ותרומתו. תלמידים מבית שאן הכינו סטיקר על סיפורו האישי. מכתבים רבים נשלחו למשפחה מאנשים שסיפור תרומתו נגע לליבם, ציורים לזכרו צוירו, גם על זכוכית וקנבס. חבריו למכינה הכינו סטיקר: "את השמחה, אחי, הם לא ייקחו ממך", ותושבת מצפון הארץ שלחה למשפחה ציור שציירה על תרומת הלב ממנה התרשמה עמוקות. עלון פרשת שבוע מופץ לזיכוי הרבים. שיעורי תורה מוקדשים לזכרו וספרי תורה נכתבים לעילוי נשמתו.

ביישוב מגוריו, כרמי צור ינציחו את שמו בחידון חנוכה המסורתי. מכבי חיפה, קבוצת הכדורגל אותה אהד, הכינו לזכרו הנצחה נאה. בני משפחה חילקו צמידים לכולם עם כיתוב מהשיר של פאר טסי "עד אחרי הנצח". במכינה שיהונתן למד בה, ארגנו ערב לזכרו והקדישו בוקר של עבודת כפיים עם כל המשפחה המורחבת בה הוצבו ספסלים והוקמה פינת ישיבה נאה. בני הנוער של כרמי צור מובילים בניית מעיין של מים זכים לזכרו של יהונתן, שישקף ולו במעט את דמותו.
תפילתנו לחזרתם של כל החיילים בריאים ושלמים לביתם. תקוותנו היא שנלמד לקבל את החיים כדבר שאינו מובן מאליו, נדע לנצל כל רגע ולשמוח במה שיש לנו.

יהונתן נטמן בהר הרצל בירושלים, ביום ראשון כח' חשוון תשפ"ד. מותיר אחריו באבל כבד את ההורים איילת ומשה והאחים בארי, לביא, תמר ואחינועם.
יהי זכרו ברוך.

נכתב ע"י מוטי מרגלית