עמוד הנצחה לזכרו של

עדן פרוביזור

סר"ן עדן פרוביזור היה מפקד הטנק אשר הוביל את גדוד 52 ואת חטיבה 401 במהלך הפריצה בתמרון הקרקעי ברצועת עזה. הטנק של עדן הוביל את הגדוד באומץ ובגבורה במשך 23 ימים עד שנפגע מפגיעת נ"ט ישירה במהלך הסתערות לכיבוש גאבלייה.

ליאל סבגAyelet Barrגיא אבנרגיא אבנר

לחצו על הנר על מנת להדליקו

אודות

תאריך לידה – 01/09/2002

נפל בתאריך – 18/11/2023

מגורים – אלפי מנשה, ישראל

משפחה

הורים – אוסי, גיא פרוביזור

אחים – אורין, שירן, עידן פרוביזור

נגן וידאו

הסיפור של עדן

סרן עדן פרוביזור הי"ד
סרן עדן פרוביזור נולד ב 1/9/2002, בן להוריו אוסי וגיא פרוביזור, אח לאורין, שירן ועידן פרוביזור.

נפל בתאריך ה-18/11/23 בקרב בג'אבלייה כאשר הוא הטנק המוביל של גדוד 52 שריון.
סרן עדן פרוביזור נולד בכפר סבא, התחנך וגדל ביישוב הקהילתי אלפי מנשה.
עדן היה ספורטאי מעולה ועסק באומנויות לחימה והיה תלמיד מצטיין בתיכון מוסינזון בהוד השרון.

סרן עדן פרוביזור התגייס בתאריך ה-29/11/20 לחייל השריון שם עבר את כל ההכשרות עד להסמכתו כקצין שריון.

במלחמת "חרבות ברזל" עדן נבחר לקצין אשר הוביל את גדוד 52,הוא היה הטנק המוביל באומץ רב במשך 23 ימים עד נפילתו.
ע"פ עדויות מפקדו וחבריו לפלוגה עדן פעל באומץ רב גדול- חתר למגע בכל אפשרות בין אם בהתקפה כאשר הסתער עם הטנק וחיסל מ"פ מחנה פליטים שאטי ובין ההגנה תוך סיכון חייו בפעולות חילוץ טנק של חבר.

ב18/11/23 הוביל עדן את הגדוד בפריצה לג'אבליה, שם נפגע מטיל נט ונפל.
עדן חלם להמשיך בקרירה צבאית ולהמשיך לפעול למען הגנת המולדת.

עדן הובא לקבורה בבית העלמין באלפי מנשה.
טוהר אהבתך וצניעותך יאירו את דרכנו לעד
חסרונו מורגש ויורגש לכל מי שהכיר אותו.

הצוואה של עדן

אבא. אני מבקש לדבר איתך ברצינות ומבקש שתקשיב לי בלי לכעוס עליי.

אבא אנחנו כאן בתופת והמצב על הפנים. אני לא יכול להגיד לך מה יהיה אבל יש סיכוי שאני לא חוזר הביתה אלא נשאר כאן. אני מבקש שתקשיב לי אני רוצה שתמשיכו לחיות כאילו אני איתכם.

אל תיפלו ואל תחיו בעצב מבקש שתמשיכו להנות מהחיים לצאת למסעדות ולטוס לחול וכל הדברים שאהבנו לעשות. אבא אני רציני אסור שתעשו משהו אחר אני שתדע שאני גאה במה שאני עושה וגם אם יקרה לי משהו אז יקרה והכל בסדר אני במשימה של החיים שלי, שומר על ארץ ישראל.

כשהכל יסתיים וחברים שלי יספרו לך מה אני עשיתי כאן אתה תהיה גאה בי מאוד. נתת לי הכל בחיים ואני מבקש שבאמת תקשיב לי.

היו לי חיים טובים חיים מלאים ומלא אושר וטוב מקווה שאלוהים יהיה איתי אבל גם אם לא תדעו שאהבתי אותכם והיו לי חיים מעולים. אבא אתה חייב להבטיח לי את זה כי רק ככה אני יכול להמשיך.

מנציחים את סרן עדן פרוביזור

פעילות ההנצחה לזכרו של סרן עדן פרוביזור התחילה מייד ובסמוך לנפילתו.

הוקמה עמותה בשם ״ מנציחים את סרן עדן פרוביזור״. הוקמו 2 גינות ספורט בתיכון מוסינזון ובאלפי מנשה בשטח כולל של כ500 מ״ר ובשווי עלות הקמה של כ500 אלף שח.

הושקה תחרות ״ אליפות ישראל בקארטה ״ והשתתפו בה בשנה ה1 למעלה מ120 לוחמים בכל טווחי הגילים. האליפות תתקיים באופן שנתי וקבוע בחודש יוני וצפויים להשתתף בה מאות לוחמים בשנים הבאות. גולת הכותרת בהנצחה של עדן היא הקמת מכינה קדם צבאית על שם עדן.

המכינה ממוקמת בקיבוץ ניר-עם בעוטף עזה והיא חלק מקבוצת מכינות עין פרת. העמותה ממשיכה לפעול להמשך הנצחתו של סרן עדן פרוביזור ונדווח בהמשך על הפעילות!

גן עדן אלפרש

גן עדן מוסינזון

אליפות קראטה על שם סרן עדן פרוביזור (יוני 2024)

הספד של אמא

­­עדני קראתי לך, הגבר שלנו מלך שהפך למלאך בגן עדן.
במשך 20 יום מהרגע שנכנסת לעזה אני כותבת לך,
בכל בוקר מדברת אליך ושולחת לך הודעות כמה אני אוהבת אותך ומבקשת שתשמור על עצמך. חשבתי לתומי שבסוף המלחמה אתה תפתח את הנייד ותקרא הכל, טעיתי .
עדן שלי, הילד שלי, לפני שבעה שבועות הסעתי אותך לתחנת האוטובוס ובדרך אמרת לי בצחוק שלך ״אמא, את יודעת שזאת הפעם האחרונה שאת רואה אותי", כעסתי, צעקתי עליך ואמרתי לך שלא תעז להגיד מילים כאלה.
זה ליווה אותי כל השבועות הלאה… לא יכולתי לשאת את העובדה שככה נפרדנו…
יומיים לפני שנכנסת לעזה אבא עשה הכל שניפגש, ואז אמרתי לעצמי – ראיתי אותך, שום דבר לא יכול לקרות לך, אבל שוב טעיתי.
גבר שכל כולו אור, חיוך וחוכמה. ילד מוצלח, חכם ומצטיין בכל דבר, אין משהו שלא נגעת בו ולא צלח, השמיים היו הגבול עבורך. הסבת לנו כל כך הרבה גאווה.

החיוך שלך שובה לב כל אחד, הלב הענק שלך עם הנתינה האין סופית. תמיד כיוונת גבוה, שאפת להיות הרמטכ״ל. אהבת את הצבא ובשבוע האחרון הדגשת ואמרת לנו שאתה ממשיך את הקריירה שלך בצבא. רצית להיות תמיד ראשון בהכל, לצערי, גם כנופל לישוב אלפי מנשה היית הראשון ליפול, ומקווה שגם האחרון.
אין אחד שהכיר אותך ולא אהב אותך! והעריץ אותך! בשקט שלך ובמבט שלך ידעת תמיד לחזק, לתמוך ולהגיד את המילה הנכונה. מי יתמוך בי עכשיו? מי יחזק אותנו עכשיו? היהלום שבכתר, הלכת מאיתנו…
אין לתאר כמה אהבה, גאווה וזכות הייתה להיות אמא שלך. לצערי הרב לא הצלחתי לשמור עליך, זה כבר לא היה בידיים שלי. אפילו התפללתי, קראתי תהילים, גם זה לא עזר… אמרת שרק אלוהים יכול לשמור עליך, וגם הוא לא שמר… כרגע, אין לי נחמה מלבד העובדה שזה מה שרצית להיות, מפקד, לוחם ולהגן על המולדת וזה היה המעשה האחרון שלך!
היום קיבלתי הודעה מהמחנך שלך במוסינזון והמילים שלו היו: "היתה לי הזכות לחנך אותך, אתה היית הטוב ביותר בכל דבר ותחום".
השארת אותנו כואבים , ללא מילים ועכשיו אתה זה שתצטרך לשמור עלינו, מלמעלה.
אוהבת אותך כמו שרק אמא יודעת

אמא

30 יום

עדני, 30 ימים של כאב, געגוע ולב מדמם שבחלקו הפסיק לפעום.שום דבר לא דומה ולא יהיה למה שהיה.
30 יום מהשבת הארורה שהאינטרקום צילצל עם הידיעה הקשה שבה התבשרנו מהנורא מכל.
לאבד ילד הוא אסון שלא דומה לשום דבר ועל אחת כמה וכמה על אבידה כה גדולה שנקראת עדן פרוביזור, האחד והיחיד. תמיד ידעתי שאתה מושלם, הכי בהכל,תמיד ראשון, מצטיין בכל דבר וידעתי שקצין וג׳נטלמן זה אתה.
בחודש האחרון למדנו להכיר אותך דרך החברים , מפקדים, החיילים שלך, אנשים שהכרת בדרך. כמה גאווה הענקת לנו גם בלכתך.
בשבועות האחרונים ההרגשה היא כאילו ה״סיפור״ שייך למישהו אחר ואני עומדת ומסתכלת מהצד.הקרקע בבת אחת נשמטה ואתה נעלמת פתאום.
הראש לא מעכל שלא אראה אותך יותר, לא אשמע את קולך יותר ובטח קשה מאוד לשחרר… לקח לי זמן להבין שלא אראה אותך יותר לא תיכנס יותר ביום שישי הביתה עם זר פרחים ותגיד לי שבת שלום אמא. עידן לקח את התפקיד ועושה זאת בגבורה.
דברים מחלחלים לאט לאט ולומדים ללכת מחדש. לא קל ולפעמים מרגישה שעומדת במקום במקום לצעוד. בטוחה שאלמד לצעוד בחיים כשאתה איתי ולידי בכל דקה.
נכון לעכשיו עושה מאמצים לקום, לפעול, לנשום, משתדלת לעשות את הכל רק יותר לאט.
אי וודאות בלתי מוסבר נכנס לחיי והחיים כבר לא יהיו אותו הדבר, לעולם.
כרגע הכל חשוך, מלא כאב וגעגוע, מתגעגעת להסיע אותך בימי ראשון, מוכנה לכל מקום, מתגעגעת שתכין לי רשימה שלא נגמרת של כל המאכלים שאתה אוהב לאכול בשישי, מתגעגעת לחיבוק שלך לפרחים ממך בשישי , מתגעגעת לרעש ולעוצמה שהיה רק כשנכנסת בדלת .

מתגעגעת לטיגון השניצלים שלך ואת השמן מפוזר על הרצפה.
מתגעגעת שתשלח אותי לקנות שוב לדרמן, פנס ראש, כומתה או מטען נייד שאיבדת בפעם העשירית,
מתגעגעת לבלאגן לטונות הכביסה ושתענה לי שאת המצעים שלקחת לפני שלוש שנים לצבא אין צורך לכבס, מתגעגעת לקנות לך שוב את הרוגלאך רק מהמאפייה שאותה אהבת, מתגעגעת לריח שהיה שייך רק לך פשוט מתגעגעת .
כלום
לא יהיה אותו הדבר.
מה שהיה ישאר בעבר, כרגע עבורי ההווה נעצר והעתיד די קשה להבין איך ייראה, נראה בלתי אפשרי.הלב פועם שונה, חסר בו משהו כי חלק ממני חרב.
מבטיחה לנסות ויודעת שאצליח , יש לי עוד נקודות
אור בחיים שהם חלק ממני וממך.
אוהבת אותך כמו שרק אמא יודעת ומתגעגעת

אמא

הספד מאת שירן - אחות של עדן

עדן, אחי הגדול
תסתכל, תראה כמה אנשים אוהבים אותך,כמה אנשים הגיעו לתת לך את הכבוד האחרון שמגיע לך.
כשביקשתי מאלוהים שישמור עלייך לא התכוונתי שישמור אותך ככה קרוב אליו.
היית הילד הכי יפה שיש,תמיד רצית להיות מקום ראשון בהכל, רצית להגיע הכי גבוה שיש ולשם בסוף הגעת.

אני לא אשכח איך כל קידוש מחדש הייתה אומר לנו
״אתם עוד תראו,אני אכנס לעזה וללבנון״ והייתי צועקת עלייך לסתום ולא לומר דברים כאלו סתם.
אבל לא אמרת סתם,כמו תמיד עמדת בהבטחה שלך אח שלי
נכנסת לעזה, אבל שכחת לחזור.

כל בן אדם שהכיר אותך ידע שעדן פרוביזור הוא לא עוד ילד רגיל, שיש בו משהו מיוחד
משהו שאנשים היו חולמים עליו, הייתה לך תשוקה מטורפת לכל מה שעשית
מין ניצוץ כזה בעיניים שאף אחד לא היה יכול לפספס.
לא משנה מה עשית וכמה קשה היה לך, בחיים לא הסכמת לוותר,לא הסכמת להרים ידיים
היית עומד מול הפחדים שלך והופך אותם לחוזקה
שלך.

ביום רביעי האחרון דיברתי איתך בפעם האחרונה, החלפתי איתך רק מילה כי האמנתי בלב שלם שכשתחזור אנחנו נוכל לשבת ולדבר, אבל אתה ידעת שזה לא יקרה.
והייתה לך בקשה אחת
״תמשיכו לחיות״
אז אני כאן אח שלי, ואני מבטיחה לך
אני אמשיך לחיות בשבילך, כולם כאן ימשיכו לחיות בשבילך.
אני גאה לומר שאני אחותך, ומבטיחה לך שכולם ידעו מי היית.
לפני כמה שעות ראיתי אותך לצערי בפעם האחרונה,ואפילו שם היה לך חיוך רגוע ושליו על הפנים, חיוך של גאווה בעצמך ובמה שעשית שם.
אבל אנחנו לא נפרדים אח שלי, אנחנו לעולם לא נוכל להיפרד. אתה שמור בלב שלי לנצח,בלב שלי ושל עוד אלפים.
אני רוצה לבקש ממך סליחה בפעם האחרונה, סליחה על כל ריב שהיה לנו,על כל מילה רעה שאמרתי,שהייתי קשה איתך,סליחה שלא אמרתי לך מספיק שאני אוהבת אותך ושאני גאה בך
סליחה שלא הצלחתי לשמור עלייך.

תשמור לי מקום לידך ותחפש סאונד מצחיק בטיקטוק שכשניפגש נוכל לעשות שוב פעם סרטונים ביחד.
אני גאה להגיד שהיית אחי הגדול, ושהייתה לי את הזכות להכיר וללמוד ממך.
תנוך על משכבך בשלום אח שלי
אני אוהבת אותך.

שירן פרוביזור

30 יום אח שלי

30 יום אח שלי.
30 יום שאתה לא נמצא פה
30 יום שמרגישים כמו נצח
30 יום שלא קיבלתי הודעה מאבא ״עדן והפלוגה בסדר״ וישר נרגעתי
30 יום שלא היה בתוכי את הלחץ מהידיעה שאתה שם בפנים ואת המחשבות על מה אתה חווה
30 יום שלא שמעתי את הקול שלך מהשיחות בטלפון
30 יום מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה לתמיד
30 יום שכל ארוחה בבית מרגישה שונה
30 יום שאני נודדת משמחה לעצב
ותוהה לעצמי מתי זה יגמר.
30 יום שאנחנו לא מפסיקים להעלות זכרונות ורגעים איתך,ואני מנסה להבין איך יכול להיות שהם לא יחזרו,שאתה לא תחזור.
איך זה הגיוני שלא תיכנס בדלת של הבית יותר
איך זה הגיוני שהכיסא שלך בשולחן השישי יהיה ריק
שאף אחד לא יאכל קערת מרק ב10 בבוקר בקיץ, שלא יהיה בכל הבית ריח מתוק של הפרנץ טוסט שלך או שתבלגן את כל המטבח כי רצית שניצל,שלא נשחק שוב פעם מונופול כל האחים ונריב אחרי שעה וזה יתפוצץ,שלא אסע איתך יותר ברכב ותחשוב שאתה יודע לשיר יותר טוב מהזמרת,
שלא אוכל לקרוא בשם שלך יותר ויהיה מי שיענה לי.

בכל שישי מחדש שהיית חוזר הביתה
הייתי שומעת שלוש דפיקות על דלת החדר שלי
ומיד ידעתי שאחרי הדפיקות האלו אתה תיכנס ותאמר
״היייייי אחות שלו, מה קורה?״
ומי יכנס בדלת עכשיו? מי ימלא את החלל העצום שהשארת כאן.
מי יעשה איתי טיקטוקים?
מי יצחק על מה שאני לובשת ואז אני אתעצבן ואחליף בגדים?
עם מי אני אהמר מי יעוף בסדרות ריאלטי שאנחנו רואים אבל אתה תמיד תהמר נכון.
מי יגיד לי שהטלפון שלי עמיד במים ורק אחרי שאכניס אותו למים הוא יגלה שזה לא נכון אבל עדיין יקח את האחריות עליו מול ההורים.
מי יאמין בי כמו שאתה האמנתי בי.
אם היו אומרים לי שיש לי זמן מוגבל בחיים להיות עם אח שלי, זמן מוגבל של 21 שנים,
הייתי מנצלת הרבה יותר טוב כל רגע ורגע איתך
כל רגע עד שאפילו לי היה נמאס.
בהתחלה נורא התעסקתי במחשבה של
למה לעזאזל להביא לי אח רק ל21 שנה?
ואז הבנתי כמה מזל נפל עליי להיות אחותך.
כמה מזל היה לי ללמוד ממך,להכיר אותך,לחוות איתך דברים,לצחוק איתך,אפילו לריב איתך למרות ששנאתי את זה.
אבל בעיקר כמה מזל יש לי שאני יכולה להגיד שאני אחותך ושהייתה לי את הזכות העצומה להיות אחותך הקטנה, גם אם זה רק לזמן מוגבל.
ביום שהלכת, חלק ממני מת ביחד איתך
והחלק השני נשאר לחיות ולחוות את מה שאתה לא הספקת לעשות, ואני מבטיחה לך שאעשה את כל מה שחלמת ויותר.
אני אוהבת אותך אח שלי,תמיד אהבתי ותמיד אוהב, מקווה שתהיה גאה בי מלמעלה.

שירן פרוביזור

פורום מוביל

כמה ימים לפני שמחת תורה(יומיים/שלושה) אנחנו עושים ישיבת ׳פורום מוביל׳ לקראת שבוע הבא – ׳תרפ״ל ברק׳.
מדברים ומדברים וכל אחד מהקצינים נוגע בדברים שחשובים לו.
מגיע התור של עדן והוא שואל מה עם הטנק 258 (טנק 4מ) שיצא לטיפולי ג׳
מתי הוא חוזר הוא שואל ובשיא הרצינות.
אנחנו מתפוצצים מצחוק ושואלים אותו אתה מבין שהוא לא יחזור אנחנו עם טנקי הברק. ואיך זה קשור עכשיו בדיוק??
ואז הוא אומר מה זאת אומרת זה הטנק האופרטיבי של המטק שלי ואני ממש לא מבין מה אתם צוחקים.
(הטנקי ברק עוד לא קיבלו היתר מבצעי ברשמי לכן השארנו את טנקי ה 4מ של הפלוגה אבל רק בפן הרישמי אף אחד לא חשב שנחזור אליהם ולעדן זה ממש הציק שחסר לו טנק במחלקה)

הדבר שהיה הכי חשוב לעדן זה אופרטיבי
אז מה עם קיבלנו ׳ברק׳ וכולם מתלהבים,
אז מה אם אמרו לנו שהטנק לא יחזור,
ההבנה של מה עיקר ומה טפל, למה אני נמצא איפה שאני נמצא תפסה אותי ממש.
הלכתי אליו אחרי זה ואמרתי לו שמע זה היה מאוד מצחיק אבל אתה צודק כולנו טועים..

שם הכותב

מחנה פליטים שאטי

יום שלישי 14 בנוב׳
לפנות בוקר, אנחנו תופסים הגנה באחד הרחובות של מחנה פליטים ׳שאטי׳ בהתקפה על בי״ח ׳רנטיסי׳
עדן עולה מולי בקשר ואומר שיש לו תקלה בטנק. הטנק מדומם כל כמה זמן אבל הוא רוצה להמשיך ככה. אני מאשר לו אחרי שעה אני רואה שזה ממשיך ואני מבין שאנחנו הולכים להיות סטטים בשעות הקרובות ואני אומר לו שזה הזמן לקחת אחורה, לטפל בטנק ולהיות מוכן להמשך התקפה.
הוא לוקח אחורה למקום שבו יש אנשי מקצוע מרחק של כ 2 ק״מ מאיתנו
(אני זוכר שהייתי צריך לשכנע אותו שבאמת יש מי שיקבל אותו שם וזה יקח רק כמה שעות)

בשעה 9:00 הטנק של המ״מ השני נפגע במהלך פעילות ברחוב, הייתה המולה בקשר והתחלנו לתפעל את האירוע.
אנחנו היינו הטנק שפינה את הפצועים אז בשלב מסוים לא האזנו לקשר הפלוגתי.
אנחנו מפנים את הפצועים, מחזירים את הטנק לכשירות וחוזרים להאזין לקשר הפלוגתי (מרווח הזמן שבין הפגיעה לטנק ועד שחזרנו להאזין אחרי שפנינו את הפצועים לקח בערך 25 דקות)
אני רק שם את התדר של הפלוגה ואני שומע את עדן ״3ב תפוס עמדה לידי תן אש לאיתור הזה אני מבצע לשם וכו׳״.

היה איזה רגע של בלבול, מה אתה עושה פה?? מתי הספקת להגיע??

צריך להבין התקלה שהייתה לו הייתה אמורה להשבית את הטנק לכמה שעות אני לא מכיר עוד מישהו שהיה מגיע למגנן אחורי אחרי כמה ימים בתוך הטנק ומשאיר חייל שיאזין לקשר ואז עוד לקחת טנק שהוא יודע שיכול להיות שיתקע בדרך
ועוד למרחק כזה לבד.
אבל שהתחלנו תנועה חזרה לרחוב אמרתי לעצמי זה בעצם הדבר הכי טבעי בעולם זה עדן והוא שמע שחבר שלו נתקל במחבלים ברור שהוא יגיע..
מתגעגע אחי היקר

שם הכותב

פינה חמה בלב

עדן בשבילי היה דוגמא ומופת, אני כמפקד שלו למדתי ממנו המון על מה היא נחישות והקרבה ואיך לשאוף תמיד לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר ותמיד עם חיוך!
הראש מסרב לעכל והלב מסרב להאמין, עדן היה בן אדם מיוחד במינו והייתה לי הזכות לפקד עליו למשך ארבעה חודשים.
אני מבטיח שכשייגמר פה אני אגיע אליכם (במידה ותרצו) אספר על עדן, אראה סרטונים ותמונות שיש לי מהתקופה בה הוא היה תחתיי ואנסה לתת לכם עוד קצת מהצורה בה אני חוויתי אותו כאדם וכמפקד.
מקווה שההחלטה לכתוב את ההודעה הזאת הייתה נכונה, אהבתי את עדן בכל ליבי ותמיד תיהיה לו פינה שמורה של כבוד אצלי.
משתתף בצערכם, יהי זכרו ברוך.

רועי ציפילביץ

שיר לעדן - מאת גיא פרוביזור

הארץ הקדושה הזאת נתנה בי חיים. הארץ הקדושה הזאת הרסה לי את החיים. הארץ הקדושה הזאת נתנה לי פרנסה ומשפחה. הארץ הקדושה הזאת לקחה ממני את הנשמה. ארבעה פירות נתנה לי הארץ והם היו ממיטב פרי האדמה אבל הארץ הקדושה השאירה אותי רק עם שלושה. ביום חג אחד בערה לה הארץ והפכה את יום חגה ליום דיכאונה. הארץ הקדושה הזאת קרעה לי חור בלב ולקחה ממני את פרי הקודש שלה. היה לי בן שהיה לי חבר שהיה לי האור. היה לי נשמה תאומה שאין כמוה מאז נס הבריאה.  ואז ביום אחד  הארץ הקדושה לבני קראה -את דמו היא דרשה שיגן עליה בגבורה. והבן שלי אהובי ליום פקודה הוא נקרא ובליבו היתה סערה. את בקשתי הגדולה לשמור על חייו הוא דחה  כשהוא מוחה דמעה ואת נפשו הוא מסר למען הארץ הקדושה. הבן היקר לי גיבור הוא היה ואת נשמתי שלי הוא קרע. הארץ הקדושה הפכה את החבר שלי הבן שלי למלאך ואותי השאירה עם פצע שלעולם לא יידעך. לומר לכם את האמת חברים-הארץ הקדושה הזאת הרסה לי את החיים כי זה כנראה גורלינו כיהודים-הבנים של אלוהים. בקשה אחת יש לי מבורא עולם עבור הדורות הבאים. שיגנו אבות על הבנים ואת ההפוך שמור נא רק לגויים!! בקשה נוספת היא בשבילי -עשה נא שביום מהימים תהיה נשמתי בצרור החיים כשהיא זוכה לפגוש את בנה אהובה לעולמי עולמים!!

גיא פרוביזור (אבא)

שיר לעדן - מאת גיא פרוביזור

זהו. זה נגמר. זה התחיל ביום שבת המחורבן שבו הפכת מלוחם לקורבן. אני זוכר את צלצול הפעמון ואיך הלב ישר הפסיק לפעום. בשער היו שלושה קצינים ומייד הבנתי שלך וגם לי נגמרו החיים. אני מייד מפנים שאתה ואני לעולם לא יותר פנים אל פנים וזה משהו שמחרבש את החיים. זהו-זה נגמר וכלום לא יהיה אותו הדבר. את מי אחנך לגדולות ועם מי אפטפט שטויות. תמיד אמרת לי שאני בשבילך כמו מגדלור ועכשיו זה נגמר ובא לי פשוט לסיים ולכבות את האור. זהו זה נגמר כי כך הקדוש ברוך הוא אמר. הובלת את הגדוד כראש חץ עד שפתאום הגיע הנט. היית גיבור על פלדה שיורה בכל מה שעומד מולה ופתאום הגיע מחבל ארור ולצערי מאז הכל כבר לא ברור. האם אתה כאן או האם אתה שם. לפעמים אני מרגיש שאתה ממש לידי ואז אני מבין שזו רק משאת נפשי. קראתי לך עדן והלוואי שאתה בגן עדן. אתה שהיית יציר כפיי אותך לא אראה יותר אלא רק בחלומותי. זהו עדן אהוב ליבי-זה נגמר וזה ממש אכזר. עכשיו את חיי אקדיש להנציח את שמך ולהלל את מורשתך. אתה אומנם היית גיבור אבל עכשיו כמו שאמרתי זה נגמר והלך עליי כי ככה נגזר!!

גיא פרוביזור (אבא)

שיר לעדן - מאת גיא פרוביזור

עדן שלי הילד שלי. עדן שלי אתה אהוב ליבי. התמונה שלך מונחת לפניי וזה ממש שורף את עיניי. ובדמיוני -את גן עדן אני רואה. העצים עומדים זקופים והעלים הנושרים את פנייך מקבלים. הגיע אלינו גיבור חדש הם מלחששים והם יודעים שהיית גבר שבגברים! ואתה צועד זקוף וגאה ויודע שאת המשימה ביצעת בלב פועם וגאה. את פנייך מקבלים עשרות של מלאכים וכולם יודעים ומבינים הגיע לגן עדן הגיבור של אלוהים. לפעמים אני מסתכל על תמונות של נופלים והלב נשבר כי אתם לא חוזרים. כמה יפים כמה אמיצים ולפעמים נראה שאלוהים פשוט מקים קבינט חדש -קבינט של גיבורים. ואני אבא של עדן אזכור אותך תמיד כאחד שנשבע את כבוד הארץ להחזיר ולא משנה מה יהיה המחיר. למה הטובים תמיד הולכים את זה כולם תמיד שואלים ועלייך התשובה לי ברורה אתה פשוט נולדת לגבורה או בלשון פשוטה אתה נולדת לגדולה. בגן עדן כולם כבר יודעים עדן הגיע והוא הגיבור של אלוהים.

גיא פרוביזור (אבא)

סיפור של אלישמע , הטען של הסמ״פ

קשה לי לכתוב על עדן בעבר כי אני יודע שהוא תמיד איתנו ולא עוזב אותנו לרגע …
עוד שהיינו בשיטחי כינוס אמרו לעדן שהוא הולך להיות ממ1 שמוביל את הלחימה עדן כל כך התרגש שהוא זרח מכל מקום , וכגודל המשימה כך באה איתה האחריות שאשכרה עדן פרוביזור ממ 3 בחוד החנית הולך להוביל את הלחימה בעזה עדן לקח תמשימה בלי חשש למרות שהכניסו לו שטויות לראש מי שמוביל מת, הראשון תמיד חוטף וכל מיני שטויות. וכל פעם שהייתי לוקח את עדן לג'וליס לקפקים להכנה לכניסה הוא היה אומר לי וטרו אתה יודע שאני הולך למות וכל מיני עקיצות כאלה, ותמיד הייתי נותן לו כאפה ומתעצבן עליו שיפסיק לדבר שטויות ושה' שומר עליו ויהיה בסדר … אחרי כמה ימים זה היה יום שישי הגיע יום הדין ואנחנו מתייצבים מוכנים יותר מתמיד להגן על עם ישראל ולנקום את מה שעשו לאחינו ואחיותינו בשמחת תורה . ונכנס בהם בכל הכוח .. יום שישי תחילת תנוע כרגיל עדן מוביל תצק"ח השיירה מתחילה , ומאזור של עדן אין לרגע שקט עם זה הירי שהוא לא מפסיק או הדיבור בקשר אתה תלך לפה אתה לפה ואני מסתער קדימה … בהתחלה התבאסי נוראה שאני לא זה שמוביל תלחימה ושבגלל שאני טנק חילוץ אני אחד לפני האחרון ואני לא יספיק לחסל מחבלים ושעדן לא ישאיר לי מחבלים להרוג . כל הזמן הייתי משגע תסמ"פ שיחתור יותר ושנעקוף את עדן ונחסל תמחבלים שהוא רצה להשמיד … זה היה אתגר מטורף כמובן , כי עדן כל הזמן חתר למגע…

אחרי האירוע של סעדון וצביקה
היה בי תחושה של החמצה שבאירועה שלהם חתרתי למגע הסתערתי וכו… ולא הצלחתי להביא להשמדת האויב (כמה מגבורי הפלוגה חיסלו אותם )
אז הלכתי לשבת עם עדן וסיפרתי לו על החמצה הטרידה אותי אמרתי לו מה לא עשיתי רצתי היקפתי יריתי ריתקתי סיימתי את כל המחסניות וכלום …
ואז עדן אמר לי משפט כזה וטרו זה מה שיושב עליך אתה מבין שאנחנו עושים פה היסטוריה עוד ישמעו עלינו בכל מקום בכל ספר יכתב עלינו. ובאמת זה העלה לי תמורל והמשכנו לחימה אחרי כמה ימים של לחימה נקלענו למארב נט ומתחילת היום היית לי הרגשה לא טובה היה לי משהו שחסר (שאחרי זה הבנתי שזה כי עדן וזליגר לא היה באותו המשימה ) אותו יום נגמר בניסי ניסים רק בהרוג אחד ושם זה הפעם הראשונה שטנק ד ממש את עצמו. ישר פרקתי עם צמד החובשים הגענו לטנק הפגוע מחלצים את מי שהיה בטנק (שלצערי אחד מהם נהרג … )
מפנים וישר חוזרים ללחימה. ושם התמונה השתנתה פתאום. מאירוע שבו אנחנו חוטפים 70 נ.ט על כל הגדוד לזה שאנחנו משיבים מכת אש מטורפת . ולפתע אני רואה בכוונת מפקד טנק אחד שמשתולל יותר מכולם ויורה בלי סוף . ואז אני שומע בקשר מה פלחוד לא הצלחתם להתמודד בלעדי אז הינה אני פה יאללה תנו אש ובאמת נתנו מכת אש מטורפת
וחולצנו לאחור …
כמה ימים אחרי לעדן היה הרבה תקלות בטנק והוחלט שהוא יוצא לאחור לטפל בטנק כמובן עדן התעקש לא לצאת ושיתנו לו להשאר ואחרי ההתקפה הוא יצא … עדן קיבל פקודה לצאת והוא יצא.
זליגר קיבל את ההובלה של השיירה ואני ממש רציתי שעדן ישאר ולא ילך כי הוא הכוח הכי חזק שלנו ושהוא איתנו יש תחושת ביטחון.. אחרי כמה שעות התחיל האירוע של זליגר ישאר צוות ד הגענו לחלץ שם . פרקתי עם צמד החובשים התחלתי חילוץ של שני האנשים עם התקלות של מחבלים .. חזרתי לטנק והתחלנו חילוץ לפינוי. ברגע שהתחלנו תשחלוף פתאום אני רואה את הטנק של עדן שידעתי שהוא תקול דוהר לעבר שדה הקרב וישר מתחיל מכת אש ובקשר הוא כבר מחלק פקודות להמשך התקפה … (פשוט לא נתפס גודל האומץ והגבורה שהייתה לו )
לאחר מספר ימים של לחימה יום שישי היינו באיזה מגנן ושם עדן עשה שיחה עליכם שיחה שלדעתי הייתה באזור השעה וראייתי שבפנים הוא קצת מוטרד
אחרי איזה מספר דקות התיישבתי לידו כדי שישחרר את הטלפון גם לסחבאק להתקשר לבית לפני שבת .
ובשיחה שמעתי שעדן דיבר קצת שטויות כאלה שאני ימות ראשון וכו… וזה פעם אחרונה שנדבר וכאלה … ונוראה כעסתי עליו ושהו סיים תשיחה. הוא שאל אותי וטרו עם יקרה לי משהו אתה תחלץ אותי ? אתה תעשה לי סחיבת פצוע ? אמרתי לו שקודם כל יפסיק לדבר שטויות כי לא יקרה לו כלום אבל במידת הצורך אני יעשה הכל למענו … למוחרות לפנות בוקר האירוע השחור מכל, האירוע שאתם מכירים היטב אז אני לא ירחיב רק דבר אחד שם אני נכשלתי בהבטחתי עליו לצערי עשיתי את מרב המאצים אבל לא הצלחתי לשלוף את עדן מהטנק … עדן נהרג כגיבור הוא היה הלוחם הכי טוב שראייתי בחיי לוחם דגול אמיץ קצין למופת הוא היה קשה מאוד משמעתית, אבל מקצועית הוא היה מספר 1 וואין בכלל מה לדבר על הדאגה לחיילים הוא היה נותן תמרב למען חייליו … ולא יושן דקה עד שהוא ידע שהם פיקס
עם עדן לא היה נהרג לדעתי הוא היה הטנק שחיסל הכי הרבה מחבלים וירה הכי הרבה פגזים בכל חיל השריון !
הוא חסר לנו מאוד בלחימה ומתגעגעים עליו מאוד !
אבל מרגישים שהוא יתנו בפנים ושומר עלינו מלמעלה.

אלישמע

הגשמת לי חלום

לפרוביזור חברי ומפקדי היקר,
הפעם תורי לבקש סליחה כפי שביקשת ממני אז בפנים, אני מוקיר תודה עלייך ועל כל הזמן שלנו ביחד ועל הפיקוד המשותף שלנו על המחלקה. הגשמת לי חלום, להרגיש הכי משמעותי אך לא חסרת ממני ממכשולים.
אז פחות הבנתי והיום אני מוקיר על כך.
אני בטוח שאתה שומר עלי שם מלמעלה, כועס וגם גאה. תמיד הבטחת שאתה תשמור עלינו וכך עשית. תחושת השליחות ירדה יחד עם נפילתך, אני אוהב אותך מלא ומתגעגע עד אין סוף.
רון, המטק שלך.
אני

רון המטק

הוספת סיפור

הוספת סיפור או זיכרון אישי על הנפטר. הסיפור יעבור בדיקה של צוות "סיפור חיי" ויפורסם תוך מספר ימים.

התחברות משתמשים

או