עמוד הנצחה לזכרו של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
תאריך לידה – 22/02/1949
תאריך פטירה – 10/05/2018
מגורים – יקנעם עילית, ישראל
הורים – אליהו כהן, עמליה כהן
אישה – טלי כהן
ילדים – שחר, לי-עוז ועידן כהן
נכדים – גור אריה, רגב, אלכס וכפיר שלמה כהן
שלמה נולד ב- 22/2/49 בבית החולים רוטשילד שבחיפה, שלמה היה הילד התשיעי והאחרון שבמשפחתו, שלמה ממוצא ספרדי, אבל כל מי שראה אותו נדהם למשמע הדבר מפני ששלמה היה עדין מאוד ובהיר עור. בגיל 3 הלך לגן לראשונה. הוא היה בגן רוזנטל ששכן ברח' אחד העם שבהדר ולא קיים עוד היום. כיום זהו בנין משרדים אשר משמש עו"ד ועוד…
בגיל 5 עבר שלמה לגן חובה, עד אשר נכנס לכיתה א'. בעקבות העובדה שלשלמה היו 9 אחים לא היה שפע בבית ושלמה היה צריך להתחלק עם כל אחיו בכל דבר שהיה לו או שהיה לאחיו.
כאשר נכנס לכיתה א' היו איתו בבית הספר עוד שלושה מאחיו.
את הכיתות הנמוכות אשר בהן למד שלמה, הוא סיים בציונים סבירים באשר לעובדה למצב בבית באותה תקופה.
לאחר שסיים שלמה את בית הספר היסודי, המשיך ללמוד באורט שפרינצק במגמת מסגרות. כשנה לפני הגיוס היה עובד במקצועו ב"הרתך חיפה".
שלמה גויס לשירות סדיר 4 חודשים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. בפרוץ המלחמה לקחו את כל הגדוד אשר בו שירת לעבודות כגון: העמסת תחמושת, ציוד צבאי ועוד. כחודש אחרי פרוץ המלחמה הורידו את כל הגדוד לתעלת סואץ, להחזיק שם מוצבים. היחידה נשארה כ-4 חודשים מול הגבול המצרי ולאחר מכן חזרו להתארגנות מחדש ואימונים ואז הם חזרו לקו המצרי למלחמת ההתשה. במלחמת ההתשה היו קרבות עזים נגד המצרים ובזמן זה ישב שלמה במוצב עם עוד חייל, כששניהם חמושים בתת מקלע אחד. חברו של שלמה ראה צלף מצרי וניסה להורידו, הצלף הבחין בו וירה לעברם, חברו של שלמה נפצע והוא פינה אותו מן המוצב וחזר חזרה לקחת את הפיקוד לידיו והחל לירות לעברם למקור הירי הנגדי. לאחר ירי ממושך גילו את המוצב אשר הוא ישב ב והחלו לירות לעברו פגזים. מכמות הפגזים הגדולה נוצר ענן אבק שחדר אל תוך המוצב ועימו רסיסי פגזים, שאחד הרסיסים פגע במותנו של שלמה. שלמה חבש את עצמו וזחל בין התעלות עד אשר הגיע לרכב פינוי ושם קיבל טיפול ראשוני עד אשר הועבר לבית החולים ושהה שם יום אחד וחזר חזרה למוצב ושהה בו כ-8 שבועות נוספים. לאחר מכן ירדו חזרה להתארגנות, חופשה קצרה ואימונים וחזר חזרה לגזרה שנמצאת מול פורט סעיד ואיסמאליה, שם שירת שלמה 3 חודשים.
באותה תקופה מתו 11 חיילים, כתוצאה מרשלנות, כאשר שיחקו כדור-רגל והמצרים התקיפו אותם.
לאחר מקרה זה נקטו באמצעים חריפים והוראות מפורטות לחיילים.
במשך שירותו הצבאי עבר קורס מפקדי זח"ל וסיים את שירותו בהצלחה.
ב-14/5/70 התחיל לעבוד אבי בחברת החשמל כחשמלאי, וכן השתלם ועבר קורסים במשך השנים, כהשלמת הלימודים במקצוע בו הוא עובד עד היום.
שלמה הפך במהלך השנים למנהל עבודה בכיר במתח על עליון, בחברת החשמל. אין אחד שלא העריץ אותו, את החיוך המפורסם שלו ואת טוב ליבו.
את טלי הכיר, עוד כשהיתה בחיתוליה ולימים הפכו לזוג, שגם באגדות לא היתה ולא נשמעה אהבה שכזו. יחד הם הביאו לעולם וגידלו באהבה גדולה את שחר, לי-עוז ועידן. תמיד היה ממלא אחר 99% מהרצונות של הבנים ושל טלי.
היה גבר שכל אישה חלמה עליו. תמיד דאג שהיא תהיה מלכה ודאג לכל מה שרק ניתן היה. לקניות, לבישולים. הוא היה אלוף במטבח. לכביסות, ניקיונות, קניית בגדים ובעצם.. לכל.
הוא היה אבא מאוד מיוחד, אבא שנותן לנו את כל האהבה בעולם.
שלמה היה אדם מאד מאד נוח ומעולם לא שמעו אותו צועק ורב עם אנשים.
הוא תמיד לקח את המשפחה לטיולים, בתי מלון, אם בארץ ואם בחו"ל. תמיד היה מגיע בזמן ואוכל עם המשפחה ארוחת צהריים, מה שלהרבה ילדים אין. אין כמוהו. אבא נשמה!!!
לימים גילו לשלמה גידול בגזע המוח, עליו ניתן לצפות בהרחבה בסרטון המצורף, פרק ששודר בזמנו, בערוץ 2, בתוכנית המתמחים, פרק ששבר את כל שיאי הרייטינג לכל העונות.
לאחר הניתוח, שלמה שרד 11 חודש ופרש מהעולם. אשתו פתחה קבוצה מאד מובילה בפייסבוק, להנצחתו ובו היא משתפת ללא הרף, על חייהם, מתכונים משוחזרים ששלמה היה מכין ועוד המון מתכונים מלימודי הקולינריה, שיצאה אליהם בעקבות המסע להנצחתו.
הקבוצה נקראת-
לבשל מהמטבח של מומי, באהבה 💖
שלמה תמיד היה מזוהה עם המשפט
חייה את היום, כי אין לדעת מה יוליד לנו המחר, מה שאומר, אין כיסים בתכריכים.
על הקבר של שלמה רשום
אהבה של פעם בחיים, לכל החיים.
מומי שלי, אהוב ליבי האחד והיחיד.
התשמע קולי רחוקי שלי? כבר הוכחת שאתה שומע רק אותי כשאני קוראת לך, אז אולי תנסה עוד פעם אחת ודי, כדי שלפחות אוכל להיפרד ממך עד שאני אחליט לשחרר. לא ככה.
"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" – כך נכתב בקהלת (א' 4), ואני שואלת: למה הגיע תורך? איך זה שהארץ עומדת על תילה והאדמה לא רועדת, ואיך זה שהשמים עדיין תלויים שם והרי השמים נפלו עלינו.
איך? ולמה? ואיך יכול להיות? ועוד מיליון שאלות שאוכלות מבפנים בלי רחמים.
כמה התפללתי שנצא מזה, שבוע, שבועיים ונחזור הביתה.
כשלא התאוששת האמנתי – רק כמה חודשים בתוך עולם הסיעוד, רק תקופה קצרה שהחנות האהובה שלנו תיסגר, אבל אחר כך יהיה בסדר. גם אם נצטרך עזרת מטפל.
כמה קיוויתי שזה רק חלום רע ונתעורר ממנו ונראה את האור, לא פרוז'קטור, אפילו פנס קטן. כמה ביקשתי והתחננתי לבורא עולם שהכול ייגמר בטוב, לא ביקשתי שיהיה מושלם, אבל ביקשתי שתהיה. אבל נס לא קרה לנו ואתה הלכת ממני ומכולנו, אוהביך, למקום אליו ידינו לא משגת אותך. אלוהים קרא לך אליו והשאיר אותי בחושך. השאיר אותי עם אבן קרה שנחשפת היום, במקום מומי שלי עם הלב החם והענק.
השאיר אותי מרוקנת מאוויר אחרי שנים של אהבה גדולה בינינו, שעצרה את נשימתי מרוב חוויות, שמחה ואושר, כשאתה בכל פעם מילאת מחדש את מצברי החמצן שלי, גם כשלא הייתה פרוטה בכיסנו.
את מקומן של החוויות תופסים רק זיכרונות, תמונות מטיולים, מזל שהייתה לנו מודעות לצלם הרבה.
כל כך הרבה אנשים טובים התגייסו לעזרתנו, פתחו את הלב והכיס, תמכו והיו איתנו ולצידנו, כנראה שזה היה הזמן של עם ישראל להחזיר לנו על הטוב שעשינו כל חיינו.
איך נפלת גיבור שלי? שלמה המלך שלי? הרי נלחמת בכל העוצמות, כמו אריה. תמיד ניצחת את הכל. איך הסתבכו לנו חיינו בחבל שאי אפשר להתיר את קשריו? איך יתכן שבסוף היה זה הלב שבגד ונדם? שאלה זו תנקר בי ותלך איתי כל חיי. היית עבורי הכל – כל עולמי. כשהיית לידי, בטוב ולעיתים גם בפחות, לא הייתי צריכה מזון לגופי, כי הייתי מוזנת רוחנית. הייתי מאושרת, ריחפתי כמו בלון הליום. היית האוזן הקשבת, הכתף התומכת, הבעל העוזר, שלא נותן לי לעשות דבר בבית, דאגת ורצת הבאת ולקחת רק כדי שלי יהיה קל ונוח. כדי שאהיה טלי מלכתך. היית אבא שאין שני לו ואהבתך לילדים לא ידעה גבולות.
לפני עשור בדיוק פרשת מעבודתך בחברת חשמל. ראינו לפנינו את החיים נמשכים להם בנחת,
כתבתי לך בברכת הפרישה – יחד נתפנק לנו, נתכנן תכניות, נשקע בשלווה ממיסה, נכבוש את העולם בלי לזוז מהכורסה .
בעיקר תוכל להשקיע בתואר שהוצמד לשמך, כי בבית שלנו אתה עבורי שלמה המלך, בדיוק כמו שאני מלכתך.
היית האיש הכי חפץ חיים שאפשר. כל חייך נהגת על פי הציטוט מתהילים:
"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו".
בהלוויה שלך הגיעו כל כך הרבה בני משפחה, חברים וכל מי שהכירו אותנו כדי לחלוק לך כבוד אחרון. אני לא זוכרת מה אמרתי ברגעים המטורפים ההם, ההזויים ההם, אבל כן זוכרת שאמרתי לכל הנוכחים שאת האהבה העצומה שהיתה ביני ובינך אני מחלקת שווה בשווה בין כולם, ומאחלת לכולם זוגיות כזו.
מומי, לו הייתי מבקשת מעט יותר אושר או אהבה, הייתה זו החוצפה הגדולה ביותר עלי אדמות. אין יותר מזה בעולם. אלוהים לא ברא אהבה גדולה מזו.
ראית, מומי, את החולצה עליה הכיתוב Qween ? זהו… יותר כבר לא. עכשיו אני כבר חצי בן אדם. קשה להאמין וזה לא נתפס שהלב הענק שלך, שכולו זהב, נדם לעולם. עכשיו אני צריכה להודות לאלוהים על כמעט שלושה עשורים במחיצתך, צריכה להודות לו שהפגיש בינינו, וצריכה לבקש ממנו שישמור עליך שם למעלה עבורנו. מומי, יכולתי להמשיך ולספר כאן עוד שעות וימים על גודל ההפסד, אבל גם מיליוני מילים לא יצליחו להסביר…
אני מבקשת מכולכם שנמצאים כאן איתנו, תחיו את החיים כאילו אין מחר.
כסף וממון עוזר, אבל בסופו של דבר הוא כלום!
נוח בשלום על משכבך אהוב יקר, מלאך שלי בשמים, כוכב שלי.
עכשיו אני צריכה להיכנס בלעדיך לארמון עליו חלמנו. מחשבה בלתי נסבלת.
מבטיחה לשמור על שחר, לי-עוז ועידן, הילדים שכל כך אהבת. מבטיחה להגשים להם את כל מה שתכננו להם, יהיה מה-שיהיה.
מבטיחה שתמיד אשמור על נכדיך המקסימים- גור ורגב ואלכס הקטנה.
מבטיחה להביט כל יום למעלה ולחפש את הנצנוץ שאתה בטח תשלח לי, כי אז אדע ששם אתה, הכוכב שלי. ואם פתאום תראה שהתעשרנו תוכל לדעת בביטחון שהמקור הוא אחד – הספר שאני חולמת לכתוב על אהבתנו ושכל העולם ירכוש ויקרא ויידבק בחיידק האהבה.
אוהבת אותך לעד
טלי
יום מוזר מאוד.
יום בו העצב הרב משתלט על השמחה היחסית שאמורה להיות.
מצד אחד אבא, מהצד השני אמא.
יום השנה הראשון לזכרו מתקיים דווקא ביום הולדתה ה-48.
מפתיע? לא כל כך..
הרי אבא תמיד ידע להפתיע את אמא בדרך כזאת או אחרת בכל יום הולדת מחדש, אז מן הסתם שלא היה מפספס גם את זאת.
לצערי ההפתעה הפעם קצת שונה. קצת הרבה..
אבא,
שנה עברה מאז אותו יום שחור שבו החיים שלנו השתנו מקצה לקצה. שנה שבה היינו צריכים להבין, לעכל ועדיין לא מקבלים שאתה כבר לא איתנו פה.
לא שומעים את הקול שלך, לא רואים את החיוך הרחב שלך ולא מרגישים את החיבוק החם…
אתה חסר לנו מאוד.
מזכירים אותך בכל דבר ודבר שאנחנו עושים, לא שוכחים אפילו לא לרגע.
יש כל כך הרבה דברים שהיינו רוצים שתראה ותחווה ביחד איתנו, והעיקר שבהם הוא הבית החדש שתכננת וחיכית להיכנס אליו.
לא היה קל לעבור בלעדיך בכלל, אבל עשינו הכל כי ידענו שזה מה שרצית בשבילנו.
רצינו שתכיר אנשים חדשים שנכנסו לנו לחיים אחרי שעזבת שאני בטוח במיליון אחוז שהיית מתאהב בשנייה בדיוק כמונו.
כל החגים שעברו מאז שנלקחת מאיתנו… כבר לא אותו דבר בכלל.
יש עוד כל כך הרבה דברים שקרו וקורים, אינסוף כאלה ואתה לא נמצא אבא…
מתגעגעים אליך בכל שנייה ביום ולא מפסיקים לחשוב עליך.
אמא,
כל הברכות שאברך אותך כנראה ולא ישנו לך דבר. אני יודע.
את בכלל לא רצית לחגוג, "בא לך בול".. אבל בכל זאת אבקש 2 דברים. אחד ממך והשני בשבילך-
תהיי בריאה ותישארי חזקה.
אנחנו צריכים אותך איתנו לעוד הרבה זמן.
אנחנו אוהבים אותך מאוד, מעריכים אותך ואת כל מה שאת עושה בשבילנו ונותנת לנו.
גם בתקופות טובות פחות, תני לנו את הזמן אבל תדעי שאנחנו תמיד ביחד. בטוב וברע.
ולשניכם יחד..
רק עכשיו אני מבין למה האהבה שלכם היא מיוחדת במינה.
גם שאתם כל כך רחוקים, ב2 עולמות שונים…
אתם כל כך קרובים ולא עוזבים אחד את השני לרגע.
זכיתי לראות את זה ולהתגאות בכם.
אמא- מזל טוב.
אבא- יהי זכרך ברוך.
אוהב אתכם בלי סוף.
שנתיים חלפו מאז נדם קולו של מומי שלי היקר.
ומילה, מילה קטנה אם תוכלו להוסיף, על מומי
3 שנים בלעדיו.
מומי שלי, הכי שלי בעולם ולעולם,
לפי לוח השנה, חלפו שלוש שנים מאז הלכת מאיתנו למקום הכי רחוק שאי אפשר לדמיין היכן הוא ואיך הוא נראה.
לפי הלב שלי חלף נצח נצחים, שמתפרק לימים ושעות ודקות ושניות שבכולם אתה נמצא.
יום ולילה, זריחה ושקיעה, קיץ חם וחורף קר ואתה איתי.
הזמן עובר כי זו המציאות, כי הוא נברא כדי להתקדם הלאה, ואיזה נחמד לומר – איך הזמן רץ כשנהנים, לכן הוא איבד ממעמדו עבורי.
הרי הוא לא מקל עלי, למרות כל ההבטחות של אנשים טובים סביבי שעם הזמן יהיה לי קל יותר.
5 שנים בלי מומי/ מאי 2023
יום האהבה האחרון שלנו יחד. היית לי יחיד ומיוחד.
מומי שלי היקר,
יום האהבה הכי מוזר וקשה שהיה לי מאז שאנחנו יחד. אתה נמצא במקום שאתה נמצא, לומד ונלחם כמה שניתן, כמה שאתה מצליח להבין בתקופה זו של חיינו, נלחם לחזור לחיים, למציאות אחרת מזו שאתה נמצא בה עכשיו. מציאות שהיא לא ממש כיפית. ואני, אני מחכה! עם המון המון סובלנות, סובלנות שאופיינית לי. אלוהים עדי כמה זה קשה, ואפילו כואב בלב.
כמה אני מחכה שתחזור ותהיה צלול. שתזכור!!!! אהבה כמו שלנו זו אהבה של פעם בחיים, לכל החיים!!!!!!!!! יחד נעבור וננצח את המכשול המאד מאד קשה שהוצב בפנינו, כי כולם יודעים שאתה ואני זה צוות מנצח, שהאהבה שלנו תנצח גם את זה. אוהבת אותך עד עמקי נשמתי הבוערת והצמאה אליך.
מומי אהובי, אני יודעת שתקרא ותסתכל על הפוסט תנסה להבין המשמעות ומה בכלל אני רוצה ממך. אז אם תצליח להבין ורק טיפה, תזכור שבעולם הזה אף אחד לא יאהב אותך לעולם כמו שאני כל רגע, כל יום, אוהבת ומתאהבת בך יותר ויותר, אתה לי יחיד ומיוחד, כי רק אותך אוהב לעולם. שלך-כי אתה שלי, אהובי שלי והפעם, תמונות מהמסע שאנו חווים בחודשיים האחרונים, כי מה שלא מחזק אותנו, מחשל אותנו. גיבור שלי, אוהבת אותך כל כך חזק, יחד ננצח את הכל, הבטחת לי, תזכור.
חנוכה 
החג האהוב על מומי. מומי היה מכור ברמות קשות לסופגניות. היה אוכל אותן חודשיים לפני החג וחודשיים אחרי. עד היום מאז שהלך לעולמו, אני לא נוגעת בסופגניות ובטח לא אכין, קטע אישי שכזה. במקום לאכול, אנחנו עושים דבר קסום ותורמים סופגניות לעילוי נשמתו כל שנה
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
הוספת סיפור או זיכרון אישי על הנפטר. הסיפור יעבור בדיקה של צוות "סיפור חיי" ויפורסם תוך מספר ימים.
