אסצ'אלו נולד בכפר בגונדר שבאתיופיה ב12.02.2003 עלינו ביחד לישראל בשנת 2007 למרכז קליטה בבאר שבע, שם התגוררנו במשך שנה ושמונה חודשים.

 ב2008 עברנו לפתח תקווה ומתגוררים בה גם כיום. אסי, בני הבכור השאיר מאחוריו 4 אחים קטנים. טקלה בן 18, הלן בת 12, רפאל בן 4 ואליאב בן שנתיים. הוא כל כך אהב את אחיו הקטנים ודאג לעזור להם ולהיות איתם בכל רגע ורגע. הבן שלי היה דמות משפחתית חשובה מאוד, דאג לכל הבירוקרטיות, הכספים וניהול הבית, אני ואשתי תמיד תיארנו אותו כאבא בבית לכל דבר. הכבוד שרכש אלינו ולכל המשפחה, למנהגים ולמסורת היו מעוררים השראה.

בגיל 6 אשתי ואני רשמנו את אסי לבית ספר דתי בפתח תקווה. בית הספר לא קיבל אותנו. נראה כי אי הקבלה לא רק שלא גרמה לאסי שלנו להרגיש בהדרה ולרגשי נחיתות, היא נתנה לו כוחות להוכיח את עצמו ולהראות לעצמו ולעולם שהוא מסוגל. כזה היה אסי. כשהיה בן 15 אסי החליט להגיע לפנימייה בכפר הנוער מוסינזון בהוד השרון, אחת מהפנימיות המובילות בארץ מבחינה אקדמית. שם אסי למד, התחנך ועיצב את אישיותו במשך 4 שנים. הוא נהג להציב לעצמו מטרות לכל אורך הדרך ועשה הכל על מנת להגשים את מטרותיו אחת אחרי השנייה.

שמחת החיים שלו, החיוך הכובש ושתי גומות החן שהיו לו שבו את ליבם של כל הסובבים אותו מהרגע הראשון. אסי היה חבר נאמן, שתמיד היה שם כדי לעזור, הוא היה אופטימי ותמיד העדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה, אהב להעשיר את הידע, אהב לטייל בטבע ולעשות פק"ל קפה בכל הזדמנות שהייתה לו.

משפט שליווה אותו במהלך הלימודים והצבא היה:״תהיה חזק יותר מהתירוץ שלך״. בכל פעם שהיה לו קשה, הוא מצא כוחות מחדש, הרים את עצמו ואותנו. לקראת סיום הלימודים וההכנה לגיוס, אסי התמיד והשקיע בכושר קרבי כדי להיות הכי מוכן שאפשר ואף נשאר בקבוצת הוואצפ כדי להמשיך ולעודד את החניכים הצעירים יותר של הפנימייה.

אסי התגייס בנובמבר 2021 לחטיבת הנחל כלוחם. את הטירונות שלו הוא התחיל בגדוד 932 וביצע הכשרת לוחם בת 8 חודשים. בהמשך אסי עבר למחלקה הפיקודית ועלה לגדוד לתפוס ״קו עזה״. לאחר מכן עשה ארבעה חודשים של תעסוקה מבצעית שבסופה החליט להישאר עם החברים בגדוד ועבר למחלקת החוד של פלוגת החוד. 

חלק מהציטוטים של חבריו לקרב: 

"אסי היה הבחור השקט ביותר בחדר, אך גם הבחור שהשפיע הכי הרבה על החדר"

"אסי היה חבר אמת שידע לתת מילה טובה וגם ביקורת קשה כשצריך". 

"אסי היה השילוב המושלם בין צחוקים כשצריך ומקצועיות כשנדרש״. 

"כשאסי היה מדבר כולם היו מקשיבים וגם מיישמים" 

הוא נהג להגיד שהוא מדבר רק אם יש צורך ושאלוהים נתן לנו שתי אוזניים ופה אחד כדי שנקשיב יותר ממה שאנחנו מדברים. כשפרצה המלחמה בשבת השחורה של השביעי לאוקטובר, אסי והמחלקה ירדו לשטחי הכינוס וב1.11.23 נכנסו יחד עם הגדוד לתמרון הקרקעי בשטח הרצועה. 

באחת הפשיטות המחלקה הופרדה מהפלוגה וסופחה למחלקת חפק מג״ד. תוך כדי התמרון ברצועה אסי אמר למג"ד: ״אני השכפ״ץ שלך לא משנה מה קורה ואני מוכן להקריב את חיי למענך״. כזה היה הבן שלי, גיבור, מעורר השראה. אחד שיקריב את חייו עבור אחרים, אחד שמבין שיש משהו יותר גדול ממנו. 

במהלך הקרבות בכיכר פלסטין בשכונת רימאל אסי נפצע אנושות כשניסה להזהיר את חבריו על מטען שהיה באזור. הרופאים של יחידת 669 פינו אותו כפצוע הקשה ביותר ששרד פינוי מאז תחילת הלחימה. הוא הגיע בהכרה לבית החולים, הצליח לומר את שמו וביקש שלא יתקשרו אלינו כדי שלא נדאג לו. ב12 השעות הראשונות, הוא קיבל 90 מנות דם וכמו גיבור אסי היה בטיפול נמרץ ונלחם על חייו במשך שבועיים וחצי, עבר סדרת ניתוחים לא פשוטה ולמרות כל המאמצים שלו להחלים, ביום שבת ה2.12.23 בשעה 17:00 אחר הצהריים, אסי נפטר מפצעיו ואני נותרתי ללא בני בכורי. 

הבן שלי דאג תמיד לעשות טוב ולעזור לאנשים כדי להפוך את העולם לטוב יותר. ״סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו״. זה משפט שאסי ז״ל האמין בו וליווה אותו במהלך חייו. תתרכזו בטוב לא ברע ותהפכו את העולם ליפה וטוב יותר.