אדר בן סימון

אדר בן סימון, בת 20 בנופלה, מהיישוב הקהילתי נווה זיו שבגליל המערבי.
נולדה בתאריך 13.03.2003 ביחד עם התאום שלה, אביב, להוריה ארז וזהבה, ולאחיה הגדולים רז ושחף למשפחת בן סימון.

לאורך כל חייה, הפגינה מקצועיות והצטיינות, יצירתיות, חוכמה, כריזמטיות ומנהיגות לצד נועם הליכות ודרך ארץ. אדר הסבה גאווה תמידית למשפחתה, הייתה חברה מסורה, תומכת ועוזרת תמיד. אדר נתנה מעצמה בחייה ובמותה לכל הסובבים שלה, ותמיד חשבה על כולם לפני עצמה. תמיד הייתה דמות להערצה בעיני כולם, החברים, המשפחה, ולימים גם בעיני החיילים שלה.

אדר התגייסה ב-4 באוגוסט 2021 כלוחמת בחטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. לאחר הכשרתה כלוחמת, יצאה לקורס מפקדים, ובסיומו נשארה לפקד על מחזור של קורס מפקדים. מיד בסיום מחזור זה, אדר יצאה לקורס קצינים והמשיכה כמפקדת מחלקת טירונים בבא"ח בזיקים, הקרוב לגבול עם רצועת עזה.

חבריה מהצבא מספרים על אדר חייכנית, תמיד במצב רוח טוב, מפיצה אור ושלווה, ובכך השפיעה על כולם. ללא יוצא מן הכלל, כולם מאדירים את האומץ שלה, קור הרוח, טוב הלב שלה, המסירות והחמלה שלה לאחר, ולחיילים שלה בפרט.

ביום שבת 7/10/2023 כ"ב תשרי תשפ"ד אדר וחייליה, התעוררו לבומים וטילים מעל ראשיהם ומיד רצו למיגונית. לבסיס זיקים הגיעה חוליית מחבלי חמאס במטרה להשתלט על הבסיס ולבצע רצח המוני, לאחר שאותה חולייה טבחה ורצחה חיילים בבסיסים אחרים. עם הבנת הסיטואציה אדר והמפקדים הורו לטירונים להישאר במיגוניות והחליטו, בלי לחשוב פעמיים, לרוץ לעמדות הש.ג בחזית הבסיס, להסתער על המחבלים ולהגן על הטירונים.

בהודעות לאחותה שחף כתבה אדר "מחבלים רצים לש.ג. שלנו. אני עם כדור בקנה. שמע ישראל. נדבר."
במשך כ-40 דקות, התנהל קרב יריות הרואי בין אדר ומפקדיה לבין המחבלים, בו הצליחו להדוף את המחבלים ולמנוע מהם להשתלט על הבסיס ולטבוח בטירונים. המחבלים ירו רימונים וטיל RPG לעמדה של אדר ובכך הרגו אותה ואת שלושת המפקדים איתה, במקום. בקרב זה על בסיס זיקים נהרגו 7 לוחמים, 6 חברי סגל וטירון אחד.

120 נפשות, טירונים ואזרחים ששהו בתוך הבסיס, ניצלו בזכות מעשה גבורתה של אדר ושל חבריה המפקדים. יותר מזה- הם מנעו מהמחבלים להגיע לקיבוץ זיקים, כרמיה ועוד קיבוצים לאיזור, לעיר אשקלון ואפילו צפונה יותר. בזכות הקרבת חייהם, הם מנעו אסון הרבה יותר גדול.

אדר אהבה את המדינה ואת הצבא בכל רמ"ח אבריה. מגיל צעיר שאפה להתגייס לתפקיד לוחמה וכך היה – היא שירתה כלוחמת ונהרגה כלוחמת. היא דבקה במשפט "הקושי רגעי הגאווה נצחית".

לפני קבלת הפיקוד המחלקה, התבקשה אדר לבחור חיה שיש לה משמעות עמוקה, המסמלת אותה ואת דרכה. אדר בחרה את "עוף החול" (הפניקס). על אף שאין זו חיה אמיתית, החיבור לאדר בחייה ובמותה הוא מצמרר. עוף החול, גם כשהוא נשרף, הוא מתאושש וקם מאפר ועפר. הוא לעולם לא ימות. ניתן לראות בכך מסר אותו היא ושלחת למשפחתה – צמיחה וחיות מתוך כאב.

אדר, כמו עוף החול הייתה עוצמתית, מובילה, ייחודית. מעולם לא ייחסה חשיבות לקושי או לאתגר הניצב לפניה – היא התרכז בהתמודדות עימו ובצמיחה ממנו בחוזקה ובעוצמה.

לאחר מותה, נתקלה משפחתה של אדר בשיר "ציפור מדבר" של להקת אתניקס. משפחתה מרגישה כי מילות השיר, יחד עם השילוב של עוף החול, הוא החיזוק והמילים שאדר שולחת אליהם, בכדי להתמודד עם העוצמות הכאב שאינן ניתנות לתיאור. שירותה במדבר, היותה עמוד האש שלפני המחנה, מנהיגותה ומסירותה בעת שהסתערה מול האש והגנה בגופה על חייליה.