גדלה בנתיבות, למדה והתחנכה בירושלים, מגיל 19 למדה סיעוד והוסמכה לאחות. עבדה בין היתר בבית החולים ברזילאי באשקלון, אחות מושבי סביבת נתיבות, ואחראית מרפאה בקופת חולים ענתות בקרית גת.

בהמשך חייה הכירה את דוד תושב נתיבות ששרת בשירות קבע בצה״ל, התחתנו וגרו בנתיבות, לאחר זמן לא רב עברו להתגורר בקרית גת ושם נותרו עד סוף יומם.

חנה מרים, היתה אשה מסורתית דתיה מאמינה, בעלת ידע כללי בכל נושא, היתה מוקד שאלות לכל המשפחה, תמיד ידעה מה לייעץ, הבינה מאוד ברפואה עד אשר היתה מתקנת רופאים בכירים ומייעצת להם, היתה אומנית בבישול מטעמים וכולם אהבו לטעום את מטעמיה.

חנה מרים הצילה חיי אדם שלא במסגרת העבודה, לכל תאונה קפצה ראשונה וביצעה פעולות החייאה, כל אדם שהיה זקוק לעזרה ראשונה בסביבתה, תמיד פנו אליה ונתנה מענה לכולם.

כאשה מבוגרת גדלה לבדה עקב נסיבות אישיות את שני נכדיה מהיותם תינוקות לרבות קימה בלילה להאכילם, לקחתם למסגרות בכל מזג אויר לעיטים קרובות ברגל, להכין איתם שיעורים לקנות להם כל דבר וכל זאת לבד ללא עזרה.

היתה עושה את עבודות הבית לבדה כולל צביעה, קידוח ותיקון דברים, אשה מאוד חזקה לביאה אמיתית שהוכנה בסוף ממחלת הסרטן אשר התפרצה לה בריאות. נלחמה ממש עד יומה האחרון בגבורה, לא הראתה לאף אחד סבל או זקיקות לעזרה, התנהלה רוב חייה האחרונים לבד ותמיד ציינה אני לא רוצה להיות נטל על אף אחד.

היתה אמא טובה ומסורה, סבתא קולית שאוהבת הומור ולצחוק עד שהילדים ובני נוער היו מרגישים שהיא ממש חלק מהם בהיבט החברתי. אשת קשב סבלנות ומלאת נתינה יהי זכרה ברוך אשת חיל אמיתית.