עמוד הנצחה לזכרו של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
תאריך לידה – 30/01/1982
נפטר בתאריך – 12/03/2004
מגורים – נתניה, ישראל
הורים – שושנה, רמי
אחים – יהודה, אורן, תומר, משה, בת אל
דולב אח רביעי מבין שישה אחים. בן לשושנה ורמי. גדל והתחנך בנתניה.
למד בבית ספר יסודי ממלכתי דתי ״תחכמוני״ ולאחר מכן המשיך את לימודיו בתיכון עיוני דתי למדע וטכנולוגיה ״שפירא״, שם המשיך לכיתות י״ג וי״ד לימודי הנדסאי אלקטרוניקה.
ב8.5.2000 דולב התגייס לצה״ל כעתודאי ובסיום לימודיו בשנת 2002 החל את שירותו הצבאי והוסמך כטכנאי במקצוע אלקטרוניקה שלב 7.
דולב נבחר כחניך מצטיין בקורס טכנאי מערכות אלקטרוניקה, מחזור מאי 2002. דולב הצטיין בלימודים לאורך כל שנות חייו וכך גם בשירותו הצבאי בחיל האוויר.
תחביביו של דולב היו מכוניות, הוא אהב להתעסק איתם והתמחה בכל מה שקשור אליהן וביקר בתערוכות. גם המחשב העסיק אותו, עוד בשנות העשרה שלו, כולם ידעו שאם המחשב ״נתקע״, דולב הוא האיש שיוכל לתקן.
כל מי שביקש את עזרתו, בכל שעה, דולב מיד נענה להם. הוא אהב בעלי חיים, לטייל בארץ, לבלות עם המשפחה וחברים.
דולב יחיד במינו. חיוכו וזכרונו צרובים בזיכרון של כל מי שהיה בר מזל להכיר אותו.
ניתן ללמוד על דולב ולהכירו דרך הסיפורים שחבריו ומשפחתו כתבו עליו.
מלאו פרטים וניצור קשר בהקדם
49 תגובות
קטעים על חייו של דולב
שושנה להט, אמא: "בילדות היה דולב ילד טוב ירושלים. לא הרגשנו איך גידלנו אותו… לא הענשנו אותו, לא צעקנו עליו, איך זה יכול להיות?? אף פעם הוא לא אמר 'אמא אני רעב'. הוא היה נכנס למטבח, פותח את המקרר ומוזג לו אוכל. אם הייתי שואלת אותו 'דולב, אתה רעב?' הוא היה אומר 'אני אסתדר' הוא לא הטריח אותנו."
דולב היה תלמיד מצטיין לאורך כל שנות חייו.
חברה לספסל הלימודים: "אני ישבתי ולמדתי עם החברים למבחנים וכשהיינו מתכוננים למבחנים, דולב תמיד היה יושב ומשחק במחשב, ואני הייתי ממש כועסת עליו. הגעת עד י"ג ואתה יושב ומשחק? מה אתה משחק?? אני למדתי, שקדתי והשקעתי והוא לא למד והוציא מאיות. נכנס למבחן ויוצא ראשון כולו מחוייך!"
שושנה להט, אמא: "דולב שירת בחיל האוויר. התחיל בטכני ולאחר מבחנים ואיבחונים מוקפדים במיוחד, עבר ליחידה סודית ביותר. היום אנחנו יודעים שהיה בבסיס כנף 2. דולב לא דיבר ולא סיפר על הצבא… רק, בבוקר יום ראשון אחד, יצא מן הבית בלבוש אזרחי.. שאלתי לפשר הדבר… 'דולב מאמי לאן?' והוא השיב: "היום אני לא חוזר לבסיס, יש לי סידורים… אחה"צ אחזור הביתה". ואכן חזר… נכנס הביתה כולו קורן אושר, חיוך רחב בפניו, עינוי בורקות וכולו זוהר…'זהו, אני שותף לסוד מדינה'. ולא הוסיף.
אחרי האסון חבריו מן הצבא אמרו לנו.. אתם ואנחנו לא יודעים מה דולב היה.. אנחנו הרבה שנים בצבא… והוא, עבר אותנו. קראנו לו – הילד – רק נכנס ועבר את כל השלבים. הוא הגיע למקום הכי הכי.. למקום שאנחנו לא הגענו אליו.. קוראים לו "קודש הקודשים".
שוש: "שלחו את דולב להשתלמות ב'רפאל'. הפרופסור שהדריך שם את דולב, הגיע אלינו וסיפר:
"נכנסנו לכיתה, בשיעור הראשון ראיתי את דולב יושב מספר בדיחה וכל החברים צוחקים. לא הבנתי את פשר העניין. על פי הבעת פני, פנה אלי דולב ואמר 'כל שיעור נפתח בבדיחה'. שנים אני מדריך קבוצות חיילים, תמיד פתחנו בשיעור. אך עם דולב היה אחרת, התחלנו עם בדיחה. חשבתי לעצמי – מה זה? איך ולמה שלחו אחד כזה לקורס החשוב והמיוחד הזה?? אוקיי, אזרום איתו. וכך היה… כל שיעור פתחנו בבדיחה והמשכנו הלאה.
כולם פותחים ספר, פותחים מחברת, מלבד דולב. אמרתי ' 'מה נסגר איתך??' ענה לי 'אל תדאג'."
הפרופסור ממשיך לספר: "באמת לא הבנתי מה קורה פה… ברגע האמת, בשעת מבחן, חבריו ששקדו והשקיעו קיבלו ציונים אמנם טובים, אך דולב היה היחיד שקיבל 100… גם כשהושבתי אותו בשולחן הראשון, לבד, קיבל מאה.
אני… התאהבתי בבחור הזה. הבדיחות היו ברמה טובה, הצחוק היה מתון וגם מוגבל בזמן. לא נסחף.
בערב נהגתי ללכת אליהם למגורים, מי שפתח לי את הדלת וקיבל אותי בחיוך רחב היה דולב. הייתה בו יראת כבוד. דאג לכבד אותי בפלאפל.. לא יכלתי לסרב לו.
דולב היה בחור חכם במיוחד, בעל זיכרון מופלא, חביב ונעים הליכות. מנומס והתנהג בדרך ארץ כלפי חבריו וכלפי המלמדים והמדריכים.
אהבתי והערכתי את דולב מאד. כתבתי לו בספר הזיכרון…"
סיפורים מחברים
אומרים שאלוקים לוקח רק את הטובים. אתה ההוכחה לכך. המחשבה שיותר לא נראה אותך, בלתי נתפסת.
החיוך, שתמיד היה על פניך והמשפטים, שתמיד ידעת להשמיע ברגעים הנכונים, יהיו חסרים לכולנו.
קשה להאמין, קשה לדבר עליך בזמן עבר. כאשר היית מאחר למסדר בוקר, אי אפשר היה לכעוס עליך או להגיד לך משהו כי החיוך שהיה לך, גרם לנו, פשוט, לאהוב אותך ולסלוח לך על הכל.
דולב, אח יקר וחבר לגף, שתדע לך, שזה שעזבת אותנו לא אומר, שאנחנו נעזוב אותך. תמיד נזכור אותך, דולב, מחייך, מצחיק שתמיד עוזר ופותר בעיות לכולם.
עכשיו, אחרי שאלוקים לקח אותך אליו, אנחנו בטוחים שתשמור עלינו מלמעלה ותדאג שיהיה לנו רק טוב. אנו מצדיעים לך ואומרים לך, שאנחנו אוהבים אותך וגאים בך. הייה שלום, אח יקר. אוהבים ומוקירים.
מתוך ספר הזכרונות
דולב 15.03.04
רק בשבוע שעבר פרסנו ביחד, הוצאנו ביחד משימת אמת (הכי קרובה שיכולה להיות לאמת), ועכשיו תראה אני רושם את זה בספר הזכרונות כי רק זה מה שנשאר לי. כל כך שמחתי, כשהודיעו לי שאתה מצטרף אלי לפלגה. היית הבחירה הכי טובה שיכולה להיות ונורא חבל שזה נגמר כל כך מהר. אני רושם עכשיו ואני עדיין לא מעכל שאני לא אראה אותתך יותר, ואני לא אשמע את השנינות המתחכמת שלך יחד עם המבטא החצי צרפתי שעליו היינו צוחקים כל הזמן. אפילו לא קיבלתי את "העונג" לעצבן אותך אפילו לא פעם אחת – כנראה שזה באמת היה בלתי אפשרי לעצבן אותך. אני עד עכשיו חושב על אותו רגע באימון חי"ר כשבאת ואמרת לי "בוא נצטלם ביחד עם הנשק והאפוד", אמנם לא הצטלמנו, אבל התמונה שלך לא יוצאת לי מהראש, כי אי אפשר לשכוח אותך, עם מבט כזה חודר ותמיד מחייך. אני שמח שהיה לי העונג לשרת איתך בצבא ולהיות שותף שלך בפלגה. אני מקווה שאתה יודע כמה כולם אוהבים אותך. כולם יזכרו אותך לעולמים. אז תשמור שלך (חבר) עלינו מלמעלה, כי פה אתה חסר.
'לאן אתה נוסע?' שאלתי. 'רחוק' השיב.
שושנה: "ביום חמישי אחה"צ, דולב חזר הביתה מן הבסיס, באופן מפתיע כי היה אמור לסגור שבת בבסיס. התברר לנו כי יום לפני, ביום רביעי, היה תרגיל בבסיס, ודולב לימד אותם "קיצור". לא מפרטים ולא מרחיבים בנושא. על זה צ'יפרו אותו והגיע לחמשוש.
לאחר התארגנות, נכנס למקלחת.. עמד מול המראה לבוש בג'ינס וסריג גולף שחור שקיבל מתנה מגיסתו, אליס. היה מסורק למשעי, פניו מבריקות ובוהקות, וכולו מקרין אושר. ישבתי בסלון ודמותו נשקפה אלי מתוך המראה. פניתי אליו: 'דולב, נסיך שלי, יפה שלי, לאן אתה נוסע?' השיב בחיוך רחב ובמילה אחת: 'רחוק'. היום אני מבינה שלמילה יש כוח. יש משמעות. אז – לא ידעתי ולא הבנתי מה זה רחוק. כמה רחוק יכול להיות, כל כך רחוק שלא חזר משם.
דולב נסע בסובארו שלנו. נסע לפגוש ידידה שגרה בדרום הארץ – במיתר. בדרך חזרה הביתה, בצומת להבים נכנסה בו ניסאן טרנו, והוא לבדו באוטו. המכונית פגעה בסובארו בדלת הקדמית מימין. דולב נפגע במפרקת. לא נפצע ולא נחבל. גופו נשאר שלם ונקי אף משריטות. לאחר מספר דקות מהפגיעה דולב מסר את נשמתו לבורא עולם."
ביום י"ט באדר התשס"ד, 12.03.2004 נהרג דולב בתאונת דרכים שאירעה בצומת להבים.
דולב, "יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע" 16.03.2004
כך רשום על חולצת הגף שלנו. ובאמת המשפט נכון. קשה לי להאמין שזה קרה. היית לי כמו אח, עזרת לי בכל דבר שביקשתי, בלי להתלונן ובלי לשאול הרבה שאלות. תמיד חיכית וידעת לפתור לי כל בעיה שהיתה לי. כואב לי בפנים וחסר לי משהו – בתוכי. אני מבין שזה החלל שאתה מילאת בתוכי. מידי פעם היינו מתווכחים על כל מיני דברים, אבל בסופו של דבר תמיד ידעת להכריע אותי ולהסביר לי דברים, בצורה הטובה ביותר ותמיד הייתי משתכנע. מי יכין לי את התה או הקפה של הבוקר? תמיד הבטחתי שהפעם אני אכין לך וכל פעם הקדמת אותי, לו רק יכלתי להכין לך בפעם האחרונה לפני שאתה עוזב אותנו ככה. מי יספר את הבדיחות המצחיקות כל בוקר? אני לא יודע. אבל תמיד אנצור אותך בזכרוני את החיוך המדהים והסיפורים היפים שכל בוקר סיפרת.
יש לי כל כך הרבה שאלות ודברים שאני רוצה להגיד ולבקש ממך, אך, לצערי, אני אצטרך לשמור הכל בבטני ומי יודע, אולי ניפגש אי פעם, מתי שהוא, איפה שהוא. לעולם לא אשכח. איך תמיד, תמיד מצאת זמן, גם בימים הכי עמוסים, להתפלל ולהניח תפילין. אף פעם לא ויתרת! כאשר היינו מחפשים אותך… בסוף מצאנו שתפסת לך פינה והתפללת. אוהב אותך ומתגעגע מאוד! אחיך וחברך לעבודה.
החברים מספרים
לדולב ולי היו הרבה שיחות. אחד הדברים שהותירו בי חותם עד היום, שכל בוקר דולב היה מניח תפילין, כשהיה מסיים הייתי מבקש ממנו את התפילין שלו להניח גם. הוא תמיד היה אומר לי "כשאתה מסיים, תשאיר אני אקפל אותם". היה לו סידור מיוחד לתפילין והוא היה מדקדק בכל פרט ופרט בקיפול.
הצורה שבה היה מותח אותם והדרך שבה היה מקפל אותם הייתי פשוט מסתכל ומתפעל בסידור המיוחד שלו.
כששאלתי אותו למה הוא מקפל אותם כך ומשקיע כך? הוא ענה לי "איך שתסדר את התפילין שלך ככה יראה היום שלך".
משפט שהשפיע עלי מאוד ולקחתי איתי עד היום.
מאז, תמיד שאני מסדר את התפילין שלי, אני מנסה לסדר אותם בצורה הטובה ביותר על מנת שהיום שלי יהיה יום טוב.
החברים מספרים
הודעה: דולב שלי,
דולב נגע בלבבות רבים השאיר חותם על רבים וטובים. זיכרון חזק שהולך איתי זהו חיוכו הנצחי, חיוך המשלב תום טוהר, שובבות נעורים, והרצון התמידי לעזור ולסייע.
לא אשכח איך בתקופה בה הייתי בקורס מאתגר עם הרבה תכנים חדשים, נרתמת בחפץ לב לשבת ולהסביר ממקום נקי וללא שופ אינטרס או שיקולים נוספים.
דולב ניכרת בזיכרון ויכולות למידה מופלאות ועל כך יעידו מפקדיך בחיל ובתעשיה.
דולב, עברו שנים מלכתך.
משפחתך, מכריך והסובבים אותך עושים רבות להנציח את זכרך.
זיכרון המסמל את הערכים עליהם חונכת וגדלת, ערכי הנתינה, אהבת הזולת והארץ.
אנו ביחידה פעלנו להנציח את מורשת פועלך בבניית חדר תדריכים על שמך.
חדר תדריכים לקורס יחודי ויוקרתי שהוסב על שמך.
חשוב לנו לשמר ולהנחיל לדורות הבאים את מורשתך וערכיך.
אוהבים זוכרים ומתגעגעים,
חבריך ליחידה.
החברים מספרים
כ-17 שנה מאז פטירתך חלפו להן במהרה, אך הזיכרון ממך צרוב בלבי חזק ולעולמים.
מרגיש לי כאילו רק אתמול ראיתי אותך עם הסרבל הכחול, מקשיב לדבריך על רכבים מיוחדים ורואה את חיוכך הרחב.
דולב, בכל פעם אני נזכר בך אני מדמיין שאם היית איתנו היום, בטוח היית אחרי לימודיך, משכיל חכם ומצטיין,
היית מקים בית לתפארת וממלא אותו בערכים אותם קיבלת מהוריך היקרים שכל כך אוהבים אותך.
אין ספק שהיית מביא לנחת וגאווה רבה ממך.
אני בטוח שהענווה שלך והחיוך הנצחי היה גורם לסובביך לאהוב אותך ללא הרף, בדיוק כפי שחבריך אוהבים וזוכרים אותך עד היום.
אומרים שאלוקים לוקח את הטובים והמיוחדים בתחילת דרכם.
אכן אתה מיוחד מאוד.
ת.נ.צ.ב.ה
החברים מספרים
דולב היקר,
17 שנים מאז האסון שבו קיפחת את חייך.
לאחר שהיינו כל השבוע באימון שטח של הפלגה זה היה בדיוק סופ"ש ממנו חזרנו עייפים.
זה היה האימון הראשון שלך ואני זוכר איך אהבת להרגיש קצת לוחם.
והבחירה הכי טובה מבחינתי לצוות 6 היתה חייל חדש בפלגה.
אני זוכר שכשהגעת לגף הרגשנו מיד שהגיע חייל איכותי, ובעיקר מישהו שעליו ניתן לסמוך בעיניים עצומות.
מיד בלטת בקליטה המהירה ובמוטיבציה הגבוהה.
זוכר אותך כמה שהיית אוהב מכוניות ובבקרים לא היית עוזב את המראה עד שהשערה האחרונה לא הייתה מסתדרת עם הג'ל.
לפני כמה חודשים יצא לי לספר לבת שלי עליך כאשר לבשתי חולצה לזכרך והיא שאלה מה כתוב על החולצה…
יהי זכרך ברוך!
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
דולב, גיבור של החיים
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזיכרונות
מתוך ספר הזיכרונות
מתוך ספר הזיכרונות
מתוך ספר הזיכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
מתוך ספר הזכרונות
לפעמים צריך לשתות קצת מים
שני זרעים, מתוכם שני עולמות.
שניים שגדלים, שניים מתעצמים.
מתפתחים ונפתחים, קולטים וסופגים.
עולמות מתוך איין נוצרים.
שניים שהם אחד, אחד שהוא מלא.
כל אחד מכיל בתוכו, מחזיק בפנים.
כל כך הרבה, כל כך הרבה.
נפש שלמה, נשמה טהורה.
עולם ומלואו, בן 22 במותו.
יש עונה שבה מתחילה פריחה.
יש עונה מופלאה בכל שנה.
יש עונה בה הלב פועם, מתרגש.
יש הרגשה של אביב, של פריחה.
כל אחד, הוא פרח.
פרח שמקבלים, פרח שנותנים.
פרחים כמו סמלים, שנותנים ומקבלים.
או – קודם מקבלים ואחר כך מחזירים.
גם אנחנו החזרנו פרח.
פורחים ויפים, עולם מזהירים.
מרהיבים, ססגוניים, צבעים מופלאים.
מרקם וריח, לעולם מפיצים.
באגרטל, בוואזה, בגינה או באדנית.
הפרחים שלנו הכי יפים.
יש עונה שבה מתחילה פריחה.
יש עונה מופלאה בכל שנה.
יש עונה בה הלב פועם, מתרגש.
יש הרגשה של אביב, מבפנים.
פרחים שותים מים ולאדמה מחוברים.
לאדמה חוזרים, גם מים לא עוזרים.
בעונה שבה מסתיימת הפריחה.
מים בעיניים, בלב ובנשמה.
כל פרח נובל, עולם הוא גלגל.
פרח יפה נהדר. מופלא שלי.
גאווה לי. גאווה לעולם.
מה הלכת. למה נקטפת.
יש עונה שבה מתחילה פריחה.
יש עונה מופלאה בכל שנה.
יש עונה בה הלב פועם, מתרגש.
יש הרגשה של אביב, מבפנים.
פרח צומח מתוך האדמה. כותרת נהדרת לשמיים.
ליופי לטוהר, ללב ולנשמה.
פרח שוקע לתוך האדמה. הזיכרון והפריחה.
נשארים לעולם, לי, לנו, בנשמה.
יש גנן בעולם, ולו פרחים בגינה.
דולב…
עשר שנים עברו, עשר שנים של כאב וגעגועים.
עשר שנים שכל כך הרבה קרה וקורה ויקרה…
עשר שנים שאתה לא כאן.
עשר שנים שאתה לא כאן וכן איתנו, מהווה חלק כמעט יומיומי מההויה שלנו.
עשר שנים לעכל את האובדן…
אומרים שהזמן מרפא את הכאב וחוויות חדשות ממלאות את הבור שנוצר…
משפחות שכולות יודעות שזה לא נכון, יודעות שהזמן לא מרפא או ממלא את החלל,
אלא שבמקום להסתכל על הבור הענק שנוצר עם לכתך,
אנו לומדים לצעוד לצידו, לקבל את הכאב והחוסר ולהמשיך לצעוד…
שואבים כוחות מאנשים, ממילים ומעשים ובעיקר מתגעגעים…
מתגעגעים לחיוך שלך, לשניניות, ובעיקר מתגעגעים לנוכחות שלך.
דולב,
לפני מספר חודשים, בחלום חלמתי עליך, כמו בכל החלומות, היית מאושר.
קצת עייף, אבל מאושר.
כשהתעוררתי, ליווה אותי השיר הבא:
"היא תביט אלי טוב וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה"
תודה שהיית חלק מהחיים שלנו,
תודה על שאתה חלק מהחיים שלנו.
דולב יקר
אתה בוודאי צוחק עלי מלמעלה שאני עומדת ומקריאה בפני אנשים,
הרי כולם יודעים שזו לא אני…
אך, הפעם, הרגשתי שאני חייבת לך כמה מילים וגם לסובבים.
לי ולך היה קשר מיוחד, לא בהרבה מילים אך בהמון מעשים.
בראש ובראשונה רציתי לבקש סליחה, שרק בשנה השמינית הבנתי את עוצמת חסרונך
והבנתי עד כמה גדולות תעצומות הנפש של הוריך. שאנו ממשיכים בחיינו ועדיין ולמרות הכל
הם אוזן קשבת לכל דברינו.
13 שנה שאתה לא איתנו אך תמיד במחשבותינו. תמונתך תלויה אצלינו בסלון ומקרינה את השלווה
שתמיד היתה טמונה בך, השמחה שתמיד הייתה מנת חלקך והחיוך שתמיד היה מונח על שפתיך.
דע, כי בכל שיחה שלי עם אימך עולה שמך.
ביום שישי, יום אחרי יום הולדתך לפי התאריך העברי, חלקתי את המקרה עם בנות שהן חברות ללימודים.
סיפרתי ושיתפתי נזכרתי ובכיתי… אחת הבנות שאלה: "מתי זה קרה??"
עניתי: "לפני 13 שנים".
אמרה, את מספרת ובוכה ואני הייתי בטוחה שזה קרה ממש עכשיו.
אז כן, משנה לשנה נהיה יותר קשה, כן דולב יקר שלי, אני בהחלט בוכה, בוכה על כל הרגעים
הקסומים שאנחנו חווים ואתה אל איתנו.
בוכה, על כל השמחות שאנחנו חוגגים ועוד נחגוג ואתה תצפה עלינו מלמעלה.
בוכה על שלא ניתנה לילדים שלי הזכות להכיר את הדוד המדהים שלהם פיזית.
הם זוכים להכירך דרך הסיפורים והתמונות.
רציתי לספר לך שאנחנו חוגגים בר מצווה לאחיין שלך עוז.
האחיין, התינוק הקטן, שזכית לראות אותו לשניה, ובליטוף של שתי אצבעות האצלת עליו שמירה.
כן, הזמן עבר, הילד גדל והגיע למצוות.
אני יודעת שאתה תלווה אותנו בשמחתינו.
דולב, אני אוהבת אותך… אתה תמיד בליבי ובמחשבתי.
שוש ורמי
אני מתפללת לבורא עולם,
שייתן לכם כוחות, שישמור עליכם בריאים,
שתרוו מכולם נחת.
בטוחה שדולב מאושר כשאתם מאושרים.
אנחנו נמשיך בדרך שדולב אהב –
בצניעות, ביושר ובשמחת חיים שלו.
דולב
מבטך החודר והחיוך הנצחי
בכל צעד ופניה נמצא מולי.
לא אוכל להתעלם מהחוסר שנגרם
מעצם היותך כבר לא כאן.
ומה בקשתי, לדעת ולהכיר
ללמוד יותר מתמונה בקיר.
לשמוע על החכמה, נדיבות והטוב
שאוכל גם אני, יום אחד לאהוב.
זכרונות שמעלים על דמותך הצעירה
תמיד נכשלים להחסיר דמעה.
פעם אחר פעם נפלאותיך מפתיעות
ומשהו לוחש לי, לא הספקת לחוות.
אותך כבר למדתי להכיר, דולב.
מעבר לאותה תמונה עם החיוך האוהב.
ומרחפת לה תקווה בודדה בתוכי
שאתה, דולב, תוכל להכיר גם אותי.
דוד דולב יקר,
אני הייתי די קטן כשזה קרה. קטן מכדי לזכור כמה טוב הבאת עלינו.
וקטן מכדי לזכור אותך.
אבל מאז שאני זוכר את עצמי, אני שומע סיפורים ומעשים שהיית עושה
וכמה שאלו הדהימו את כולם.
מסיפורים כאלה אפשר להבין שהיית אדם כביכול מושלם שלא היה חסר לו כלום.
פשוט היו רוצים לעמוד לידך – וזהו.
למעשה זה כבר שנים שאנחנו פעם אחר פעם מגיעים הנה. מגיעים ולא שוכחים.
לא שוכחים – לא הגעגוע שגובר משנה לשנה ולא כמה שהיית אדם מיוחד מאוד.
בכל חיי, בכל מקום ובכל מכשול שאני פוגש אתה איתי. ואם לא לידי ממש אז בנשמה.
ואפילו בבית הספר שאני לומד שבו גם אתה למדת, אני פוגש אותך.
ואם לא אותך אז אנשים רבים שמדברים עליך ועל כמה חכם היית, ואפילו פינה שהקימו לכבודך.
יהי רצון שתהיה נשמתך צרורה בצרור החיים וזכותך תגן על המשפחה וזכרונך ישפר אותנו.
דולב יקר
10 שנים שאנחנו באבל.
אני מאמין שהמלאכים מכבדים את הגיבור הגדול שלנו דולב.
דולב, אני כל הזמן שומע עליך שאתה – היית חכם, חסון, טוב לב ומדהים בצורה יוצאת דופן.
אני, עוז, וכולם רק מקווים שטוב לך.
והשם שומר עליך למעלה.
לפני 10 שנים סיימת את תפקידך בעולמינו והשארת עצב גדול אחריך.
כשסבתא וסבא שמעו על כך, זה היה נורא.
היום אנחנו רק מחכים, ליום שבו תקום מן העפר ותחזור הביתה.
דולב שתדע, אנו – כולנו, אוהבים אותך מכל הלב.
דולב, דוד יקר, אני שומע סיפורים עליך. אחד מהם, כשרק נולדתי באת מן הצבא
לבית יולדות וליטפת את לחיי.
כשבאתי לעולם, באת אלי כמו מלאך שהביט בי בחיוך ובטוב ליבו.
10 שנים לך היום. ו-10 שנים גם לי. זה פשוט לא פייר, שאתה לא כאן איתנו.
לא היתה לי הזכות להכיר אותך, אך יש לי הזכות לעמוד ולספוד לך ולדעת עליך הכל,
מכל הסיפורים שאני שומע.
לצערינו אנשים נהרגים. אלוהים בחר בך, כי רצה את הפרח המדהים לידו.
דולב, אני אוהב אותך וגאה בך. כולנו זקוקים לך ואנו מדליקים נר זיכרון בשבילך.
אוהב מכל הלב ומתגעגע
אחיינך, עוז
דולב אחי היקר
אני בת אל אחותך,
האחת והיחידה והמיוחדת,
שמור עלי מלמעלה
כמו
ששמרת עלי כאן למטה.
דולב
כשמוציאים את ספר התורה שנכתב לעילוי – קרוב אתה לליבי
נשמתך, ואני מנשקו, אני מרגיש אותך לידי.
אתה קרוב – אך רחוק מלגעת בך.
דולב – דע כי אתה בליבנו, תמיד. אמא, ננה וסבא, אני וכל בני המשפחה –
אותך זוכרים ולנצח אוהבים.
תנוח על משכבך. תקום לקץ הימים ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
תהא מנוחתך עדן. אמן.
דולב
דולב אתה חי בליבנו ובנשמתנו.
כל נימי גופנו זועקים גם כשהדמעות זולגות ומפסיקות, הלב בוכה ללא קול…
ימי כאב וגעגוע עוברים עלינו… זוכרים את מי שהיית ובוכים על מי שלא תהיה.
חכמינו אמרו שזו גזירה משמיים ולא ניתן למנוע אותה, כך במקורות:
"ביום לידתו נקבע מותו".
נשגב מבינתנו להבין, איך בחור שהכי אהב את החיים והבריות אהבו אותו,
פרח בשיא יופיו ותפרחתו נקטף באיבו טרם חווה את המשך חייו, הלב דואב ובוכה.
אני חשה שאנו "מתים" בעולם של חיים. אמנם אנו נושמים, אוכלים, מתפקדים בהתאם
לציפיות מאיתנו, כל זה כדי לשמור על רצף חיים עבור בני המשפחה היקרים לנו מאוד.
המועקה בבית החזה קורעת אותנו במפנים, הדמעות חונקות את הגרון, הנשמה מתכווצת פנימה זועקת ללא קול.
קצב הנשימה משתנה, ומפעם לפעם קולות אנחה פולחות את השקט.
דולב – מי אתה?
מי היית?
מה הייתה שליחותך בעולם הזה?
מה תפקידך בעולם האמת?
מדוע נלקחת מאיתנו?
אין אנו יודעים.
דולב – "חי" אתה בעולם האמת – עבורנו אתה חי ותמיד תהיה.
אך – איך מתמודדים וצוברים כוח?
הקדוש ברוך הוא העמיד אותנו בנסיון ותודה שנתן לנו כוחות ריבון העולמים
אל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון, תננו היום ובכל יום לחן לחסר ולרחמים
בעיניך ובעיני כל רואינו וגמלנו חסדים טובים.
לא פשוט לא להיכנע – החלטנו לחפש איך לעשות זאת ומצאנו, במקורות.
בעזרת בני המשפחה.
אמונה ותקווה. אמונה לתקווה שהגאולה עומדת כבר בפתח, המשיח יבוא –
תהיה תחיית המתים ואתה – תחזור אלינו דולב.
שנזכה בעודנו בעולם הזה לראות אותך חוזר אלינו.
האמונה תפרוץ את כל המכשולים, ותביא לעמנו את הגאולה.
יהיה רצון שכך יהיה והלוואי שזה יקרה כבר בימינו.
"דיבר כי ה' – וחרפת עמו יסיר מעל כול הארץ, אלוקים דמעה מעל כול פנים בילע המוות לנצח ומחה ה'"
דולב,
עזבת אותנו למקום שנאמר עליו שהוא עולם שכולו טוב.
התפלל נא בעדנו והקרן עלינו במעט מהאור הייחודי שהיה טמון בכך
כדי לעזור לנו להתקדם לכך, שגם עולמנו יהיה עולם טוב יותר.
אותך אוהבים ולנצח זוכרים.
יהא זכרך ברוך.
שושנה להט צילמה:
שמו של דולב על קיר השמות בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל
מאת שושנה:
דולב והספרה 6
חלק א
מאת שושנה:
דולב והספרה 6
חלק ב
יום ספורט בטייסת
.
הופיע בעלון נתניה
.
הנצחה לדולב
אזור הנצחה בבית משפחת להט
.