ולרי מזנב נולד ביום כ׳ בכסלו התש״ס וגדל בעיר באר שבע. בילדותו למד בבית ספר "מצפה" והמשיך את לימודיו בתיכון מקיף ג׳ שם גם למד לתואר הנדסאי חשמל. בנם של ליובוב וגיאורגי, אח ליורי ולקיה. כל חייו חשב ודאג לאחרים, תמיד נתן מעצמו וחיבר בין אנשים שונים באופן טבעי עם חיוך, צניעות, ואופטימיות.

כשסיים את לימודיו התגייס לחיל האוויר ושירת ביחידת בינוי בבסיס נבטים שבנגב, שם התמחה בתחום מיזוג אוויר. לאחר סיום שירותו הצבאי פתח עם חברו עסק פרטי בתחום מיזוג האוויר ונתן שירות למגוון רחב של לקוחות בכל רחבי הארץ.
הוא חיי ונשם אקסטרים, טיולים, בעלי חיים וטבע.
אחרי הצבא נכנס לעולם המוטור וקנה לעצמו אופנועי ספורט ושטח עליהם חלם ואיתם חרש את כל כבישי ושטחי הארץ יחד עם חבריו, עד שיצא לסיבוב אחרון שממנו לא ישוב.

ולרי היה אדם כל כך יפה תואר, כריזמטי, צנוע, רגיש, אהוב וידוע בשמחת חיים סוחפת. השרה אופטימיות וחיוביות בכל מעשיו ובמערכות יחסיו. תמיד חיי ״על הקצה״ ותמיד השיג את מטרותיו, שאף להצטיין ולהיות הכי טוב בתחומו.

הוא השאיר אחריו מורשת של אהבה, נתינה ושאיפה לגבוה. ולרי היווה מודל לחיקוי בכל דבר שעשה, היה אדם אשר לעולם לא מוותר על החלומות והמטרות, ודגל תמיד בלתת ולעזור ללא תנאי ולחיות חיים שמחים ומלאים. כולנו מתגעגעים לחיוך המרהיב, לאופטימיות ולאדם המיוחד שהיה.

הסיפור של ולרי הוא סיפור שמלמד ללכת אחרי הלב, אחרי החלומות ולחיות את החיים בדרך שאוהבים עד הרגע האחרון.
על הקבר של ולרי כתובים משפטים שהאמין וחי על פיהם, אחד מהם הוא:״ האמיצים לא חיים לנצח אבל הזהירים לא חיים בכלל״.
זיכרונותיו ומורשתו יישארו אור לכולנו ולנצח ישאר בליבנו.
בכל פעם שנתמודד עם קושי, נזכור את דבריו ונשאף גבוה, כי אפשר להגיע רחוק, מקסימום אם נפול – ניפול עדיין להיות כוכבים בשמי חיינו.