בן לדב ולניצה, בעל לטלי, אבא לאדר, שירה ומאיה, סבא לאלונה ולאורי, נכד לשרה, חיה ואברהם, וגם לאטל ולשלמה שנספו בשואה.
נולד וגדל בחולון, שיחק כדורסל בילדותו, נעוריו ובגרותו. בילדותו שיחק בקבוצת הנוער של מכבי ת״א, בתיכון אילון בחולון, שיחק בקבוצת בית הספר והשיג את הגביעים עבור קבוצתו בכל התחרויות בהן השתתפו, בהמשך שיחק באליצור חולון.
התגייס לצבא ב-1980, בתחילה לשריון, סיים בהצטיינות את המסלול ושובץ למרכבה ברמת הגולן. במהלך השירות אביו דב נפטר וטל ביקש לעבור לשרת קרוב לבית. הוא עבר לחיל המודיעין וסיים קורס קציני מודיעין.
למד בבית הספר להנדסאים של אוניברסיטת ת״א במגמת תעשייה וניהול. עבד כל השנים כמנהל שיווק ומכירות, תפקיד שהתאים לחוש העסקי והמסחרי שלו והביא לידי ביטוי את היצירתיות שלו ואת יכולתו ליצור קשרים בינאישיים בקלות.
ב-2009 טל טלי והבנות עברו לנס ציונה, טל מאוד אהב את העיר והיה דמות מוכרת בה – כולם הכירו את האיש החברותי, המרשים והגבוה, אם בשכונת מגוריו ארגמן, שבה נהג להסתובב עם הכלב פיסטוק, אם בקרב ועדי הכיתה ובית הספר, מחנות הצופים, אוהדי עירוני נס ציונה, ובכלל בעיר – מראש העיר בוקסר ועד לעסקים הקטנים שהכיר ויצר קשרים אישיים עם בעליהם.
טל היה מוכשר במלאכת כפיים, ידע לתקן כל דבר, היה אכפתי וקפדן, טיפל בכל דבר שקשור לאחזקת הבית, תמיד לקח חלק בועד הבניין, דאג לתחזוקה ולנראות של הבניין ושל השכונה.
הדבר שהכי הגדיר את טל זו אהבתו ומסירותו למשפחתו. תמיד נהג להפתיע במתנות קטנות ומיוחדות, לכתוב את הפתקים הכי מתוקים, להכין את הכריכים הכי טעימים ואת ארוחות הערב הכי מושקעות.