איציק היה אדם מיוחד וחברותי מאוד, תמיד היה מוקף בחברים מתקופות שונות בחייו. אך בעיקר היו לצידו שני חברי נפש מהילדות- ג'סי (-יוסי בן יעקב) ואיציק ליפצין, שהיו חלק ניכר מחייו וליוו אותו גם ברגעיו האחרונים. כיוון שהיה עסוק שנים רבות מחייו בחקר הנפש שלו, פיתח יכולת הקשבה לאחרים ותמיד היווה אוזן קשבת לכל חבריו וחברותיו. בטיוליו בחו"ל נהג לבקר בקהילות היהודיות המקומיות ולהביא מתנות סמליות מארץ הקודש. אהב מאוד לקרוא ספרים בתחומים שונים ומגוונים כמו אקטואליה, נפש האדם, חשיבה חיובית, אישיים, ריגול ועוד.
את ירושלים העיר בה נולד וחי, אהב בכל ליבו, כל אורח זכה לטייל איתו ולקבל הדרכת סיורים וטיולים, בפרט בעיר העתיקה של ירושלים.
איציק אהב כדורגל והייתה לו תשוקה ואהבה גדולה לקבוצת הפועל קטמון ירושלים.הוא אהד אותם בצורה מטורפת, והיה אוהד מוכר וידוע ביציעים.
נפשו הייתה כנפש אומן- אוהב תיאטרון, אהב לצלם ולצייר.

האחים כותבים:
איציק נולד בבית חולים "משגב לדך" הישן שבשכונת קטמון הישנה בירושלים. כהה עור, שערו שחור, כפותידיו ורגליו חציין כהות וחציין בהירות, ככפות פעוטיה כהי העור באפריקה, שונה כל כך מצבעי אימו ואחיו הגדולים עמליה וחיים. במראהו הכללי דמה לאבא שלנו.איציק היה יפה תואר בחיצוניותו אך גם בנשמתו וליבו פנימה.
בנפשו פנימה ומשום שנשמתו כה עדינה, סערות עלו ושכחו,שכחו ועלו, ונשמתו הטהורה עמדה מנגד.אחינו היה אדם ללא רבב, איש של שלום, עד שגופו נפל ונשמתו עלתה. אחינו הצעיר יפה התואר, בעל טוהר המידות, גדול במידותיו עם נשמה ענקית שחי בכל מובן המילה דרך נשמתו וליבו הרחב.
צחק מכל הלב, אכל מכל הלב,דיבר והסביר מתוך ליבו, ידע גם לכעוס מכל ליבו ונשמתו ויותר מכל היה מסור ונאמן בכל מאודו.
מילא את ליבנו בשמחה, אהבה , רעות ואחווה.
והלב הפועם הזה, כך פתאום, באמצע הדרך באמצע החיים- נדם ואיציק רק בן 53.
נאלצנו להיפרד ממך אח יקר אהוב, ובלתי נשכח. ומאז הלבבות שלנו קרועים.
אבינו לא החזיק מעמד וגם הוא נפטר שנה וחודש לאחר לכתך גם ליבו נדם כיוון שלא עמד בשברונו.
ומאמא נפרדנו סמוך לאזכרת 6 שנים ללכתך, גם היא לא עמדה בכאב.
כולנו מתגעגעים מאוד.
חיים, עמליה, נעמה, בני זוגם, כל האחיינים והאחייניות והמשפחה המורחבת.