באהבה גדולה ובגעגועים אין קץ, אנו זוכרים את אליהו ברהום – אדם מיוחד במינו, שהשאיר חותם עמוק בליבנו.
אליהו ברהום,
נולד בירושלים ביולי 1972. בן בכור להוריו, אח לשלוש אחיות, נשוי ואב לשני בנים.
 דמות שקטה ומובילה במשפחה, שתמיד ראה קדימה.
אלי היה אב מסור לשני בניו – נוכח, קשוב ומלווה. הוא ראה בהורות תפקיד מהותי, וגידל את ילדיו מתוך אהבה עצומה ואחריות עמוקה. הוא היה עבורם מצפן ועוגן– דמות שהנחילה ערכים, ביטחון ודרך.
כבן בכור וכאח לשלוש אחיות, היה עמוד תווך איתן ומסור בכל תחומי המשפחה. בכל רגע ובכל עניין – בין אם עצה, עזרה או דאגה – הוא היה נוכח ותומך, תמיד קשוב לצרכים של אמו ואחיותיו, ופעל מתוך תחושת אחריות עמוקה וטבעית.

כבר בצעירותו הצטרף לטכני חיל האוויר מתוך תשוקה ללמוד ולהעמיק, עד שקיבל תואר הנדסאי.
כשגויס לחיל האוויר כחשמלאי מערכות מטוסים, לא הסתפק בתפקידו ושאף תמיד ליותר. יצא למסלול קצונה, סיים בהצלחה ובתפקידו הראשון היה קצין חשמל מערכות מטוסים בטייסת F-15.
תוך כדי השירות השלים את לימודיו האקדמיים לתואר מהנדס חשמל, ובתפקידיו הבכירים תמיד הוביל את הגפים המרכזיים ביותר בעשייה הטכנית בבסיס.
אלי היה קצין וגם מנהיג.
שלוש תכונות הפכו אותו לאדם יוצא דופן:
שקט פנימי – גם ברגעים הקשים והלחוצים ביותר, נשאר יציב וממוקד.
ראיית משחק – תמיד ידע להסתכל מעבר לרגע, להבין את התמונה הרחבה ולפעול במדויק.
יושרה – הלך בדרך הישר, בלי קיצורי דרך, בלי לחפש את הנוח אלא את הנכון.

לאורך כל תחנות חייו דאג לבני משפחתו ולאנשיו. הקשיב להם, הדריך, ותמיד כיוון אותם להוציא את המיטב ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם.

אלי היה אוצר של ידע, אדם שלמד וחקר מתוך תשוקה אמיתית להבנה מעמיקה של העולם. תחומי העניין שלו היו רבים ומגוונים – היסטוריה, ארכיאולוגיה, תנ”ך, פיזיקה ומתמטיקה.
הידע שלו היה מעיין נובע – אינסופי, רחב ומדויק, וכל מי ששוחח איתו הרגיש שהוא לומד משהו חדש.

לאחר פרישתו מחיל האוויר בדרגת רב סרן, רצה להטביע את חותמו בתחום החינוך. הצטרף לתיכון באר טוביה כמורה ומחנך, עבודה שראה בה שליחות גדולה.
הוא הכווין את תלמידיו לדרך של אמונה בעצמם, דחף אותם קדימה, וראה בכל אחד פוטנציאל להצלחה. אלי פתח בפני תלמידיו צוהר לבחור בדרך של ערכים, יושרה והתמדה, ולהיות אנשים טובים יותר – כאלה שרואים את האחר, שלא מוותרים מול אתגרים ושפועלים מתוך מצפן פנימי ברור.
במלחמת “חרבות ברזל” נקרא לדגל לשירות המילואים, והקדיש את עצמו כמו תמיד למשימות הצבאיות. גם בימים קשים אלו לא שכח את תלמידיו – שמר על קשר וידא שהם לא נשארים מאחור.
אלי היה כמו נשר – ריחף מעל גוזליו, דאג להם, חינך אותם, לימד אותם לעוף.

אלי, פתאום, במפתיע, עמד ליבך מלכת.
הלכת מבלי להותיר לנו זמן להיפרד, והשארת חלל עצום שאין לו תחליף. חסרונך מורגש בכל נשימה, בכל שיחה, בכל רגע שבו היינו רוצים שתהיה. אבל יחד עם הכאב, נותרה גם מתנה – הדרך שהשארת אחריך: דרך של אמת, של נדיבות לב, של יושרה, אכפתיות וחתירה מתמדת להצלחה.

היית אדם יוצא דופן – כזה שנדיר לפגוש. שילוב נדיר של שכל ולב, של עוצמה ושקט פנימי, של עומק, ענווה ונוכחות שקטה אך עצומה. דמות שהותירה חותם בכל מקום שבו דרכה, ובלב כל מי שזכה להכיר אותך.
אוהבים אותך לעד, ותמיד תישאר בליבנו ובמחשבותינו – האור המנחה שילווה אותנו תמיד.