סבא יהודה ז״ל
את סבא יהודה הכרתי עוד כשהייתי תלמידת בית ספר.
הוא היה הסבא של החברה הכי טובה שלי  שבעצם כבר מזמן היא לא רק חברה, אלא אחות בנפש.
וכך גם המשפחה שלה הפכה למשפחה שלי.
אני זוכרת כמה אהבתי להגיע למושב שומרה, לבית של סבא יהודה.
תמיד הייתה שם אווירה טובה, חמה ומזמינה.
עציצים ירוקים מסביב, פיצוחים על השולחן, ועוגיות מעשה ידיהן של הבנות שלו סימונה ורמונד.
היה לו כלב ותוכי חמודים, והבית כולו הרגיש חי, מלא שמחה ופשטות טובה.
היינו יושבים בסלון, והוא תמיד היה חיובי, מחייך, מספר סיפורים מרתקים, כאלה שמקשיבים להם בשקט ורוצים לשמוע עוד.
בחתונה של החברה הכי טובה שלי, היא בחרה לעשות את יום הצילומים דווקא אצלו בבית, במורשת שלו.
נסענו לשומרה ויצרנו שם רגעים וצילומים יוצאי דופן, משהו מיוחד באמת.
סבא יהודה בירך אותה, ובירך גם אותי.
הוא חייך ואמר לי ״בחתונה שלך את תבואי להצטלם פה”
זה עוד לא קרה… אבל בעזרת השם עוד יקרה.
ממש קצת לפני שהתחילה המלחמה, בסוכות, החלטנו בספונטניות יאללה, עולים לסבא יהודה.
דויד יעקב, התינוק הקטן של החברה שלי, היה אז ממש פצפון.
אני זוכרת שהחזקתי אותו ועמדתי ליד סבא יהודה, והוא לא הפסיק להצחיק אותו, לשמח, להאיר.
לפני שיצאנו, סבא יהודה אמר לי משפט שנשאר איתי ״שירה הבית הזה תמיד פתוח בשבילך. תבואי תמיד לבקר.”
מאז, לצערי, לא חזרתי לבית שלו.
הוא התפנה לבית מלון, ומאז כבר לא זכיתי לראות אותו.
סבא יהודה היה איש מדהים.
סבא מהאגדות.
באמת.
יהי זכרו ברוך