לזכרה של טובה סבג בנו ז"ל
טובה, בת סלימה ושמעון, נולדה בשנת 1947 בעיראק, ועלתה ארצה עם משפחתה בשנת תשי"א (1951). המשפחה השתקעה בקרית אתא, שם הקימה טובה את ביתה. היא עבדה במפעל הטקסטיל "אתא", והייתה לדמות מרכזית וחשובה – הן במפעל והן בקרב הסובבים אותה.
טובה נישאה לאמיל ז"ל, וביחד גידלו שלושה ילדים. היא אהבה את משפחתה אהבה עמוקה, והייתה מסורה ללא גבול לילדיה ומשפחתה המורחבת, בלב פתוח ובמסירות אין קץ דאגה לספק את כל צורכיהם ורצונותיהם, תוך הקדשת חייה לשלומם ואושרם.
טובה התבלטה באישיותה החמה, ובנכונותה לתת מעצמה לכל אדם שפגשה. היא הקדישה את עצמה למשפחתה – באהבה אינסופית, בדאגה יומיומית ובנפש מלאה נתינה. היא הייתה אם שהציבה תמיד את טובת ילדיה לפני עצמה, ועמלה באמונה ובאהבה כדי להעניק להם חיים טובים, בטוחים ומלאים בערכים.
חייה של טובה נשזרו בעבודה קשה, בנתינה שקטה וברוח פנימית עמוקה. היא האמינה בטוב, חינכה לענווה, מוסר, כבוד הדדי ואהבת הזולת. היא הייתה עמוד התווך של משפחתה ודמות מופת לסביבתה. אהבתה הייתה שקטה, אך איתנה. פשוטה, אך עמוקה. הזיכרון ממנה חי ופועם בלב כל מי שזכה להכיר אותה.
קשה לתאר במילים את החלל שהותירה אחריה, אך רוח הטוב שלה ממשיכה ללוות אותנו בכל יום.
אנו זוכרים אותה, מתגעגעים אליה, ומתחייבים להמשיך בדרכה – ברוח של ענווה, בעבודה קשה, ובאהבה אין קץ למשפחה.

כשמה כן היא – טובה.
אישה של טוב לב, ענווה ואהבה אינסופית
יהי זכרה ברוך.