צדוק חממי – אגדה משכונת התקווה

צדוק חממי, מלך הכדורגל האגדי של שכונת התקווה, נולד בשנת 1930 בשכונת כרם התימנים בתל אביב. כשהיה בן 13 עבר עם משפחתו לשכונת התקווה, ומאז הפך לתושב מכובד ואהוב בשכונה.

בצעירותו גויס ללח"י על ידי יצחק שמיר ולחם במבצעים רבים במאבק בבריטים. בגיל 16, במהלך פעולה מחתרתית, נלכד ונשלח למעצר ברפיח.

בצה"ל שירת שנים ארוכות כרס"ר משמעת, והשתתף במלחמות סיני, ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים, וזכה בעיטורים ובאותות רבים על פועלו.

לאחר שפרש מהצבא הקדיש את חייו לפעילות חברתית וקהילתית בשכונת התקווה, ובשנת 1954 הקים את מפעל חייו – מועדון הכדורגל בית"ר עזרא. מטרתו הייתה להרחיק את בני הנוער מהסמים והפשע, והוא השקיע ימים ולילות בהצלחת המועדון, תוך מימון עצמאי וצנוע.

צדוק היה הכול עבור קבוצתו – שחקן, מאמן, לוגיסטיקאי, יו"ר ומנהל. אך מעל הכול, היה דמות אבהית לחניכיו, פתח את דלת ביתו בפניהם, דאג לרווחתם, וכשצריך – גם בישל להם ארוחות. במשך השנים שיחקו במועדון מאות שחקנים, והוא הפך למקום מפגש משמעותי לצעירי שכונות דרום תל אביב-יפו.

גם לאחר שפרש מהכדורגל, המשיך צדוק לפעול ללא לאות למען הקהילה. הוא תורם בסתר, מחלק מצרכי מזון ומתנדב ברחבי העיר.

האגדה מספרת שבמשחקי הקבוצה, צדוק היה זה שבעט את הקרן ורץ לנגוח… טוב, אולי זה קצת מוגזם, אבל אין ספק שהאגדה הזו משקפת את אופיו הייחודי של צדוק חממי – תל אביבי-יפואי, איש נתינה אינסופית, דוגמה ומופת לאהבת המדינה והזולת.