11 תגובות

1. איתי

   בן אדם באמת אדיר. כמו בכל הסיפורים שכתובים פה, אין מה לומר. לא אשכח לעולם את התיאור המדויק שחברו מהצוות אמר באזכרת השנה, ״שנשאלה השאלה בצוות למי היית נותן להתחתן עם אחותך התשובה תמיד הייתה ברורה – איתי״. באמת אמירה שאומרת בעיני הכי הרבה שאפשר. הוא הבן אדם שהייתי רוצה לתת לקרוב אליי ביותר.

   אני ואיתי היינו יחד במכינה. ולמדתי ממנו הרבה דברים, היינו שותפים לאימונים לגיבוש ושנינו סחבנו פציעה, הדרבון שלו היה אדיר, באמת שפשוט רציתי להיות איתי. ההתמדה, העשייה עם חיוך, החדירות מטרה. ולא רק בדברים העיקריים, אלא גם בדברים שפחות נוצצים ויותר מעייפים כמו פיזיותרפיה הוא באמת לא היה מפספס והיה עוזר לי כל כך הרבה להדבק לתכנית. לקראת הגיבוש אמרתי לו שאני לחוץ ולא יודע מה יהיה, הוא אמר לי שני דברים, הראשון, תמיד תזכור שאין לך דבר יותר טוב מזה לעשות כרגע, לדאוג לעתיד שלך, לתת את כל כולך. והשני, בסוף כל יום תשכב במיטה ותשאל את עצמך איזה דברים עשית טוב היום ובאיזה צריך להשתפר למחר, ושבכל אקט יהיה לך מול העיניים, אני בסוף היום שוכב בשק״ש ואומר לעצמי, אני נתתי את כל כולי.

   זה הדבר היותר ספציפי שהיה שלי ושלו מעבר לכל מה שכל אחד מאיתנו במכינה חווה איתו. שוב, כמו שכתוב פה בכל סיפור. החיבוק, המבט עמוק בעיניים, האמת, הרצון להקשיב, שאתה מדבר מבחינתו היית כל העולם. העזרה, האהבה ההכלה, ואפשר להמשיך ללא הפסקה.

   כמו כל אחד מהאוהבים אותו אני מסתובב עם מגן שקוף ותמונה של איתי מאחור, בנוסף לאחד כזה שהכנתי בשביל החיילים שלי בסוף התפקיד, עם מה שאור-טל הכינה, הדברים הטובים שישאירו את האור של איתי בעולם. שכתובים לי גם ברקע בפלאפון. אני דואג גם בכל מקום לשים את הפלאפון הפוך, כי אני אוהב ששואלים, אני אוהב לספר איזה בן אדם אדיר זכיתי להכיר. ושאני שואף לחיות בדרך שלו. בדרך האהבה, הטוב, הקבלה, ראיית האחר, רעות, עזרה לזולת, היחס לאנשים השקופים. ובגדול להפוך את עצמך בכל יום לאדם יותר טוב משהיית אתמול.

   אני מתגעגע לאיתי. ברמות. עדיין אחרי שנתיים וחצי יש רגעים שאני בא להרים אליו פלאפון ולשאול מה שלומו, כי ככה זה בתקופה שלנו עכשיו אתה לא הכי קרוב לכולם כל הזמן. ובאמת כל פעם מחדש אני אוכל את הכאפה והמועקה שהטוב הזה לא איתנו בעולם יותר.

   אני באמת בעל מזל שהכרתי את איתי. אני מאחל לעצמי להמשיך ולהעצים את הקרבה לדרך שלו. ומאחל שכולנו נאיר את הסביבה שלנו ונהפוך תמיד לטובים יותר. בזכותו ולזכרו.

   אני אוהב אותך אחי, תודה

   

2. קשה לתאר איך זה לזכות להיות בצוות עם אדם כמו איתי שהם בפסקה אחת בלבד .
   קשה? יותר בכיוון של בלתי אפשרי.
   ובכל זאת, אנסה לגעת בכמה רגעים וסיפורים שמלווים אותי עד היום, שעיצבו את מי שאנחנו כצוות במהלך השירות והמלחמה.
   אחד הדברים הראשונים שעולים לי הוא הרגעים הפשוטים – כשחוזרים מהבית ונפגשים עם איתי שהם בבסיס.
   לפני המילים זה תמיד מתחיל עם חיבוק אמיתי ,כנה וענק! (כנאה ל״חיבוק של איתי״ )לאחר מכן תמיד איתי היה שואל: “מה שלומך? איך עבר השבת?”
   זו אף פעם לא הייתה שאלה רגילה מתוך נימוס – אלא מתוך התעניינות אמיתית עמוקה, כזו שלא מוותרת על אף פרט. גם כשהיינו בזמנים עמוסים ולחוצים במיוחד בבסיס ,שהשיחה ״בזבזה״ זמן יקר לאיתי בין כל המשימות, איתי לעולם לא היה מוותר. כנאה לחבר  טוב אמיתי.
   הדבר המיוחד באמת – שהוא היה כזה עם כולם! מבחינתו לא היה דבר כזה אנשים שקופים. לא בצוות, לא בפלגה, ולא בבסיס(גם כחייל מסלול  עמוס!).
   רק אחרי המקרה הנורא, יצא לי להכיר יותר את החברים של איתי מהבית. תמיד שאלתי ״מי היית בשביל איתי?״ במפגשים. ושוב ושוב חזר אותו משפט: “הוא היה החבר הכי טוב שלי.”
   זה אומר הכול.
   אני מאחל לעצמי, ולכולנו, לשאוף להיות קצת יותר כמו איתי – לראות כל אדם, לא להשאיר אף אחד מאחור, ולאהוב באמת(״כחיבוק של איתי״), גם כשזה לא תמיד נוח.
   סיפור נוסף – הוא סיפור של עשייה.
   המסלול באגוז אינטנסיבי מאוד, עם עומס פיזי כבד. במהלך המסלול הייתה לבנה של תחרות בין יחידות, שלא כללה את המטוליסטים (הפק״ל של איתי בצוות). מה שהעניק  למטוליסטים  סוג של מנוחה נדירה באמצע המסלול.
   אבל איתי ראה את זה אחרת. הוא הגדיר את הימים האלה כ”קשים מאוד במסלול”.
   למה? כי החוסר בעשייה, במשמעות ,החוסר ביכולת לתרום היה לו קשה לדבריו יותר מכל אתגר פיזי.
   השאיפה הבלתי נגמרת שלו למשמעות ולתרומה הייתה משהו שמאפיין אותו כל כך. לאחר האירוע הנורא – בהמשך המלחמה, לא פעם מצאנו את עצמנו הצוות שואלים: “מה איתי היה עושה עכשיו?”
   זו שאלה שאני מאחל לעצמי ולכל אחד לקחת איתו קדימה.
   לבסוף – מצוינות.
   איתי היה מאה ממאה. תמיד.
   הציוד שלו היה תמיד הכי משופצר, תמיד היה הכי מדוגם, תמיד  הכי ממושמע והכי מקצועי- תמיד חייל מצטיין.
   איתי שהם לא עיגל פינות אף פעם.גם כשזה היה קשה, גם כשזה היה לא נוח, גם כשכולנו מזמן ״כיסתחנו״ בשקט – איתי המשיך בדרך וערכיו שלו.
   הוא היה מנהיג אמיתי. כזה שלא רק סוחף אחרים, אלא גם לא מוותר ודורש מעצמו בלי פשרות.
   המצוינות שלו הפכה לאבן דרך עבורנו, במיוחד ברגעים מורכבים במהלך המלחמה שהיינו צריכים לבחור איך לפעול.
   ואם אחזור להתחלה – אי אפשר לבחור סיפור אחד על איתי שהם.
   הוא השאיר אחריו אינסוף רגעים, אינסוף ערכים, ואינסוף השפעה.
   אני יכול לומר שזכיתי ללמוד ממך המון אחי-  על חברות, על נתינה, על אחריות, ועל איך לחיות.
   גם כשאיתי שהם כבר לא איתנו פיזית -הרוח שלו והדרך שלו ממשיכות לחיות בנו. הן ליוו אותנו בשירות, הן איתנו היום, והן ילוו אותנו גם בעתיד.
   מתגעגע אליך מאוד, אחי.
   אוהב המון,
   הירשהורן.

   

3. את איתי הכרתי במכינה במעגן מיכאל, אותה סיימתי שנה לפניו

   לקראת סיום שנת המכינה במעגן מיכאל שובץ לכל אחד מאיתנו ״אח קטן״- חניך מהמחזור הבא שנלווה ונתמוך בתהליך הכניסה.

   כשאיתי שובץ כאח הקטן שלי נאמר לי שזה בגלל שאנחנו קצת מזכירים אחד את השני וכבר מהרגעים הראשונים שיצרתי עם איתי קשר הבנתי באיזה בן אדם מיוחד מדובר, ואיזה מחמאה ענקית זאת בשבילי.

   בסוף יולי, כשאיתי כבר היה ממש לקראת הכניסה למכינה הוא שלח לי סרטון סלפי של עצמו, הייתי קצת מופתע כי עדיין לא מאוד הכרנו. כשנכנסתי, גיליתי שהיה לו חשוב לצלם את עצמו בשביל לאחל לי בהצלחה בהמשך ולהגיד תודה על המעט שאולי הצלחתי לעזור לו.

   איתי ואני לצערי לא הכרנו הרבה אבל אני אזכור את החיוך הענק ואת החיבוק הגדול שלו כל פעם שנפגשנו, את הצניעות ואת העיניים הטובות שמאחוריהן מסתתר לב ענק שגם מהיכרות קצרה, אין לגביו ספק.

    

4. אחד הדברים שאיתי היה הכי ידוע בהם היה החיבוק שלו, אין אדם שהכיר אותו טוב או אפילו קצת פחות טוב ולא מכיר את החיבוק העוטף, האוהב והכל כך אמיתי שלו. הוא לא היה מחבק לשם סימנוב או אמירת שלום חברית סתמית, הוא היה מחבק כדי להגיד שהוא שם והוא תמיד שם.

   דוגמה לחיבוק אני אתן מהפעם האחרונה שפגשתי אותו. זה היה כשבועיים שלושה אחרי ה7 באוקטובר, הגדוד שלי הגיע להתאמן בצאלים וידעתי שבטוח עוד חברים יהיו באזור אז שאלתי בקבוצה ולשמחתי איתי ענה שהוא יהיה שם. כשהגעתי לצאלים חיפשתי אותו ואחרי כמה דקות ראיתי אותו יורד מאוטובוס. ברגע שהוא התקרב אלי זרקתי לו איזה בדיחה סתמית שהוא אפילו לא התייחס אליה כי הוא פשוט בא אלי בשיא המהירות והביא לי חיבוק כמו שרק הוא יודע. ברגע אחד, אחרי תקופה קשה מאוד, מלחיצה וכעוסה, לפני הרבה דברים שעתידים לבוא, הכל נרגע בשנייה, הרגשתי שוב את האמירה הזו של "אחי הכל טוב אני פה" בלי שהוא אמר גם כלום. דיברנו כמה דקות, שנינו מיהרנו לעיסוקינו וגם שניה לפני שהלכנו איתי נתן עוד חיבוק, חיבוק אחד טוב שהתברר גם כאחרון.

   החיבוקים האלה נורא מייצגים אותו כי הוא לא היה אדם שעושה דברים "סתם", בהכל היה מחשבה והשקעה, בכל תחום שהוא רק עסק בו הוא היה משקיע וטוטאלי לגמרי, מהדבר הכי קריטי לדבר שבעיני אחרים היה סתמי לגמרי, מחברים עד ללהכין חביתה, מללמוד ועד לחבק, הכל היה חשוב ובהכל הייתה השקעה רבה.

   אז הלוואי והייתי זוכה לעוד חיבוק, אבל מפה אפשר רק לקחת את הגישה ולהמשיך אותה הלאה.

   איתי, אני מתגעגע, ממש מתגעגע, אוהב אותך מאוד ובאמת תודה על הכל.

   

5. איתי יקר שלי
   מרגיש שאתמול הייתה הפעם האחרונה ששלחת לי שבת שלום רוחי
   איך מתארים את האדם הערכי, הציוני, הצנוע והאוהב שאתה.
   את החיבוקים הלא מרפים שלך, החיוך השובה, המבט בעיניים שמרגיע
   הצלחת לגרום לכל אחד להרגיש האדם הכי חשוב בשבילך
   תמיד ראית את מי שלא ראו
   האמנת באדם כשאחרים כבר ויתרו
   שאלת את השאלות שאחרים לא חשבו
   היית החבר שכולם רצו
   אחד יחיד ומיוחד
   הכנות והאכפתיות שלך השתקפו מהעיניים שלך
   כל כך הרבה רגעים וחוויות
   לצידך כל מקום היה מקום בטוח, שליו
   אתה התקווה לאהבת האדם ואהבת הארץ שלא תלויה בדבר
   אני כל כך אוהבת אותך
   השיחות הקטנות שלנו היו לי עולם, עזרת לי להאמין בעצמי, המשמעות שנתת לי, איך דיברנו ברומו של עולם
   השמחת חיים שלך בתוכי לעד, ואני אשאף לערכים שלך תמיד
   אני כל כך מתגעגעת אליך איתי
   אני כל כך מתגעגעת אליך

   

6. קשה לתאר אותך במילים, הדבר שהבנתי שהכי עושה לי טוב מאז שהלכת זה לספר סיפורים קטנים עליך, שמתוכם אפשר ללקט תכונות אופי שלך ולקבל איזשהו מושג על איזה בן אדם אתה וכמה אפשר ללמוד ממך.

   אז אספר למי שלא מכיר על היום שבו אני וגונן הלכנו לבקר אותך במכינה. זה היה ב30 באוקטובר 2021, כבר שבוע וחצי לפני שסיפרת לנו על זה ורצית שנגיע ונפגוש את החברה המדהימים שלך שכל כך התאהבת בהם. קפצתי לבית שלך ונינה העמיסה עליי שק תפוחים שתמיד אמרת שזה המסטיק של הטבע ופוף ישן מפוצץ בשערות של מיילי ואנג'י שקצת תהיה לך תחושה של בית.
   כשהגענו התחלנו לעלות בעלייה בכביש וחשבתי לעצמי בלב למה שהוא ירצה להיות במקום כזה? אף פעם לא התחברתי לקונספט, אבל ברגע שנכנסו פתאום ראיתי משהו מדהים: הרבה רוגע, שלווה, יופי, ערכיות ואיך לא, שקיעה, אחת היפות שראיתי. כל הדברים שאפיינו אותך וככ אהבת.
   בהמשך יונתן הצטרף והגיע גם, ועכשיו בדיעבד כשאני חושב על זה אני אומר לעצמי כמה זה מדהים שהיה לך כל כך חשוב שכל אדם שהוא חלק מהחיים שלך יכיר אחד את השני, משפחה, חברים מהבית, חברים מהמכינה, חברים מהצבא. לא חילקת אותנו לעולמות שונים, כולם היו חלק מאותו עולם.
   כשהלכנו רשמת לנו:
   אחיי, נהניתי בטירוף, ממש עשיתם לי טוב שבאתם, תודה, אוהב אתכם מאוד עם עשרות לבבות.
   ועכשיו כשאתה הולך אני אחזיר לך בדיוק את אותם מילים:
   אח שלי, נהניתי איתך בכל רגע בטירוף, עשית לי כל כך טוב שהיית חלק מהעולם שלי, תודה לך, ואוהב אותך מאוד מאוד, עם אינסוף לבבות.

   

7. תמיד קשה לכתוב עליך, מאז שלכתוב עליך נהיה בלשון עבר.

   במקום לספר על מי היית, אני אספר על מי אתה כאן, היום, עכשיו. לעולם לא הפסקת להיות.

   איתי הוא ראי האידאל המוסרי עבורי ועבור כל מי שהכיר אותו. הוא הקול שלי בראש להרים עטיפה מהרצפה, הקול שמטאטא דעות קדומות על מיעוטים ושמזכיר לחייך לאחרים גם בלי סיבה

   איתי הוא התפיסה של המושג חברות. הוא ההקשבה ביתר שאת, החיבוק האמיתי, ושאלת השלום הכנה שבה אני משתדל לשאול את הסובבים אותי.

   איתי הוא משמעות. הוא הסיבה להרים את הראש מעל המים בשנתיים של מלחמה, הוא התזכורת לעשייה שלנו, והוא היד שמרימה בכל משבר רוח.

   איתי הוא אנחנו. החברים שלו. שחיים אותו והוא חי אצלנו, כל יום בכל רבדי החיים.

   איתי הוא הרבה מעבר למה שרצף מילים ואותיות יכול לבטא.

   מתגעגע אליך אחי

   

8. קשה להיפרד
   תמיד השווצנו שקשרים שמתחילים ככה, מהמקום הכי מפתיע, לא צפוי ועקום הם הקשרים החזקים ביותר כי הם נוצרים מבחירה אמיתית האחד בשני. ידענו שאצלינו זה אחרת, שלא התגלגלנו, לא התחברנו מנוחות- אלה בחרנו לגמרי במודע, את מה שהסכמנו שלימים הפך לאחת הבחירות הטובות ביותר שעשינו.
   מודה שעד עכשיו לא ממש הצלחתי לענות כשביקשו שאספר עליך.

   לא מצליחה לספר את הלך הרוח, לא מצליחה לסכם.
   המוח שלי מתעקש להמשיך להתנגח במציאות בכל שניה ביום.
   אני באמת רק רוצה לבוא אליך כבר ולנוח. לחבק חזק, לשבת ולספר לך הכל.

   אתה היחיד שתבין, היחיד בכל העולם.
   אתה הרי יודע אותי הכי טוב, כבר קולט בלי מילים.
   איתך הכל מעניין מרגש ומשמעותי יותר, איתך לדברים יש ערך.
   אתה מכיר ומקבל ומעריך ואוהב, הופך את הכל לקל יותר, את העולם לפשוט יותר, בגלל זה כל האנשים שאי פעם פגשת כל כך כל כך אוהבים אותך.
   בפעם האחרונה שנפגשנו היה לי חשוב להגיד לך כמה דברים שפחדתי
   שאולי אתה לא מספיק יודע.
   היית מבולבל.
   הסברת שאני לא צריכה להגיד דברים בקול כדי שתדע אותם,
   שאתה כבר יודע הכל, כרגיל- בלי מילים.
   האמנתי לך.
   אבל נורא רציתי להגיד לך כמה אתה יחיד ומיוחד, כמה אתה בן אדם טוב. כמה אני מרגישה מוגנת ואהובה וראויה לידך, מרגישה אמיתית, לא נשפטת, שאני יכולה לדרוש ולהידרש, שאני יכולה להיות מוזרה ושזה בסדר, זה אפילו לא כל כך מוזר.
   רציתי להגיד שמרגש אותי שאכפת לך, כשאתה קורא ולומד מתוך סקרנות אמיתית, כשאתה מתווכח על עיקרון ומשתגע כשערכים בסיסיים מתנגשים, שאתה דואג להרים את הזבל ברחוב, שאתה מקפיד להתעניין ולהיות נחמד לנהג אוטובוס, למנקה בבניין, לבחור שעצר לנו במעבר של הכביש למרת שלא היה חייב.
   רציתי להגיד כמה אני גאה בך, כמה אני מעריכה את איך שאתה מגשים ככה את מה שאתה מאמין בו בלי פשרות ונותן כל כך הרבה כוח לאנשים שסביבך גם מבלי להתכוון, ככה פשוט.
   רציתי להגיד שאתה עושה אותי ממש מאושרת לפעמים.
   רציתי להגיד הרבה דברים, ובמקום פשוט אמרת שהלוואי והייתי יודעת כמה אתה אוהב אותי.
   באמת הלוואי.

   סליחה שהבנתי רק ברגע האחרון,
   סליחה שלסיפור שלנו זה כבר היה מאוחר מידי.
   שמחה שבעולם שלך, לפחות בזה היה לנו סוף טוב.

   איתי,
   תודה שהכנסת אותי לעולם ולחיים שלך ככה.
   תודה על בית שדאגת לספק לי בכל מקום שהיינו בו, עוד מימי חדר 3.
   תודה על עולם שהכנסת לחיי.
   תודה על טוב שהיה על-זמני,
   תודה על המבט בעיניים שתמיד אמר את כל מה שהייתי צריכה.
   תודה על הכל.
   אני אוהבת אותך בכל הלב שלי, ומקווה שאי פעם אהיה באמת ראויה.

   

9. אני אנסה לתת טיפה על מי זה איתי שהם.
   את מי שהיה וימשיך להיות עבור כל כך הרבה אנשים כולל אותי.
   תמיד זה הרגיש לי תמוהה איך פתאום כשמישהו מת כולם מדברים עליו בהערצה כאילו הוא התגלמות השלמות שמייצגת את כל הטוב שבעולם כאילו שהוא לא עשה דבר רע בחייו.
   כי איך זה יכול להיות שכולם מיוחדים כל כך איך זה יכול להיות שכולם טובים כל כך הרי אם זה היה המצב אז לא היה מלחמות ולא הייתה שחיטות והכל היה קשת בענן ופרפרים בעולם.
   באותה העת שאני אומר את המילים האלו אני מבין שאני סותר את עצמי, כי הרי הוא באמת מיוחד כמו שתמיד אומרים והוא באמת טוב כמו שתמיד אומרים ובאמת אם כולנו היינו קצת יותר איתי שהם אז לא היו מלחמות ולא הייתה שחיטות והכל היה קשת בענן בעולם.
   אני לא אגיד שהוא היה מושלם ויש לי גם כמה נקודות לביקורת.
   1. ללכת איתו ברחוב למשל היה סיוט, אנחנו מתחילים שיחה וכל 5 דקות מישהו היה עוצר אותו וקוטע לנו את השיחה להגיד לו שלום כי איכשהו אין מישהו שלא מכיר את איתי שהם.
   2. אי אפשר היה להביא אותו למכינה שלי כל פעם שהוא היה מגיע הייתי מקבל בערך 100 פניות מידידות שנדלקו עליו וחושבות שהוא חתיך וחמוד ואני צריך להיות זה שמאכזב אותן שלצערי איתי שהם יש רק אחד.
   3. זה בלתי נסבל לקבוע לשבת איתו ובסוף אני מוצא את עצמי מחכה בחדר בזמן שהוא מנהל שיחות נפש עם ההורים שלי.
   4. זה מרגיז כמה שתמיד הוא היה מצפן מוסרי עבורי ועבור כל כך הרבה אנשים למה טוב ומה רע ושדחף אותי תמיד להיות בן אדם טוב יותר גם כשהיה עובר עליי יום רע ולא היה לי כוח להיות בן אדם טוב אתה הראת לי את הדרך.
   5. והביקורת הכי גדולה שיש לי עבורו היא החור הענק שהשאיר ביום שעזב אותנו.
   אז בקצרה אני יודע שתמיד אומרים על מי שמת שהוא היה בן אדם מיוחד אבל אני מבטיח שבמקרה של שהם זה באמת נכון.

   

10. ההשראה לציור לקוחה מהציור שביקש מאורטל לצייר על היוקליילי שלו, שהתחיל לנגן עליו כשמונה חודשים לפני שנפל

    

11. יחד עם עמותת ״עושים שכונה״ שאיתי נהג להתנדב בה, ציירו החברים קיר לזכרו במתנס קהילתי בראשון לציון