אורין זרבאילוב ז"ל
כ"ו בכסלו תשע"א- כ"ח בחשוון תשפ"א.
3 בדצמבר 2010 – 28 בנובמבר 2024.

אורין שלנו, האור של חיינו, נולדה בשעה טובה ומיוחדת – נר שלישי של חג החנוכה, חג האור.
בת ראשונה למיטל ויעקב, אחות קטנה לאיתן. ברגע שבאה לעולם, ידענו שקיבלנו מתנה גדולה ונדירה מהקדוש ברוך הוא – נשמה טהורה עטופה בחיוך שאין כדוגמתו.

לידתה של אורין לוותה בנס. לאחר שידעו הוריה סיבוכים בריאותיים ואזהרות רפואיות חמורות, הם בחרו, מתוך אמונה חזקה ואהבה עצומה, להביא לעולם עוד ילד. וכך, באור גדול ובשמחה, אורין הצטרפה למשפחה קטנה אך מאושרת.
עוד בימיה הראשונים הוריה למדו להעריך כל רגע איתה – כל צחוק, כל מבט, כל מגע –מתנה שלא מובנת מאליה. אורין גדלה ביישוב אזור, וכשהייתה בכיתה ד׳ עברה עם משפחתה ליבנה. בכל מקום בו דרכה רגלה, היא הפיצה שמחה, אור ואהבה. עיניה הבורקות, צחוקה המתגלגל, ואישיותה החמה והחכמה, שבו את ליבם של כל מי שפגש בה.

ילדה נדירה הייתה אורין – חכמה, חברותית, בעלת חוש הומור יוצא דופן, אכפתית, נדיבה וצנועה. כבר מגיל צעיר ניכרה בה רגישות יוצאת דופן לאחר, תשומת לב לכל פרט קטן, ומחויבות עמוקה לערכים של צדק, נתינה ואהבת חינם.
אורין לא נתנה למכשולים לעצור אותה. היא לקתה בשמיעתה, אך במקום לראות בכך מכשול – בחרה לראות בזה מקור כוח. היא שאפה לסייע לאחרים, לעמוד לצדם של כל מי שנחשב "אחר"' ולהזכיר לכולם כי כל קושי הוא הזדמנות לצמיחה. מבחינתה, לא היו "ילדים עם צרכים מיוחדים" אלא "לדים עם כוחות מיוחדים".

תלמידה למופת הייתה – אחראית, חרוצה, סקרנית, מלאה ברצון ללמוד ולהתפתח. בביה"ס נבון ביבנה, שם למדה בכיתה ח׳ מדעית, העריכו את רצינותה, את ליבה הטוב ואת שמחת החיים שהביאה לכל פינה.
אורין גם הייתה אמנית בנשמה. אהבתה הגדולה לקרמיקה הביאה ליצירות מרגשות, עדינות, שכל אחת מהן נושאת את חותמה הייחודי ומזכירה לנו את נשמתה היפה. בנוסף, מצאה שמחה באפייה, בכל חג ושבת הייתה אורין עמלה על עוגות, עוגיות, חלות ומאפים, וכל מי שטעם ממעשה ידיה הרגיש את האהבה שטמנה בכל קמח וסוכר.

מרכז עולמה של אורין היה המשפחה. לבלות בחיק הקרובים לה היה הדבר שאהבה מכל. טיולים, חוויות, שיחות עד השעות הקטנות של הלילה – כל רגע הפך לאירוע מלא באור ושמחה כשהיא הייתה חלק ממנו.
אורין ידעה גם להתמודד עם אתגרים – בגיל ארבע, עברה המשפחה חוויה מטלטלת כאשר אורין טבעה בבריכה ביישוב זרעית, וחייה ניצלו בזכות ערנות ומהירות פעולה.
באותו הרגע ידעו כולם שניתן להם זמן נוסף יקר מפז עם אורין, זמן שנוצל עד תומו לאהבה אינסופית.

ביום מר ונמהר, ימים ספורים לפני שמלאו לה ארבע עשרה שנים, בעוד השמלה הלבנה והחגיגית כבר מוכנה ותלויה לקראת חגיגת יום הולדתה, נגדעו חייה בתאונת דרכים טראגית. לצד אביה שנפצע קשה בתאונה, עזבה אורין את עולמנו, והותירה חלל עצום בלב כל מי שזכה להכיר אותה.

במותה, כמו בחייה, המשיכה אורין להעניק. הוריה בחרו, מתוך עוצמה שאין לתאר, לתרום את קרניות עיניה – ובכך העניקו חיים ואור לאדם אחר. גם אחרי לכתה, הותירה אורין את חותמה בעולם – באור שבזכותה ימשיך להאיר.
אורין שלנו, לא הייתה ילדה רגילה. היא הייתה אור, שמחה, חום ואהבה מהלכים. היא ידעה להקשיב, לחבק, לחייך, להבין בלי מילים. כל מי שפגש בה – הרגיש מיד שהוא נמצא במחיצת משהו נדיר. לא פלא שכונתה על ידי רבים בכינויים חמים: מלכתינה, אפרוח של כולם, סלטוש של סבתא, אנגל של סבא, בנדידקה של דיידה, אורינצ׳וק של באבא, אגסוני של דוד, פוטואית של בני הדודים, נובית של איתן, האור של אבא ואמא.

הכאב על לכתך, אורין שלנו, אינסופי. אבל גם האור שהשארת אחרייך אינסופי. גם עכשיו, כשאת שומרת עלינו מלמעלה, אנחנו יודעים: תמשיכי להאיר, להדריך, לחבק אותנו מרחוק.
תתפללי בעדנו, בעד השלום, בעד האהבה.

אורין שלנו, ילדה של אור, ילדה של אהבה. נשמתך הטהורה לעד חקוקה בליבנו.
תנוחי על משכבך בשלום, ילדה יפה שלנו.