עמוד הנצחה לזכרה של
לחצו על הנר על מנת להדליקו
אורין זרבאילוב ז"ל
כ"ו בכסלו תשע"א- כ"ח בחשוון תשפ"א.
3 בדצמבר 2010 – 28 בנובמבר 2024.
אורין שלנו, האור של חיינו, נולדה בשעה טובה ומיוחדת – נר שלישי של חג החנוכה, חג האור.
בת ראשונה למיטל ויעקב, אחות קטנה לאיתן. ברגע שבאה לעולם, ידענו שקיבלנו מתנה גדולה ונדירה מהקדוש ברוך הוא – נשמה טהורה עטופה בחיוך שאין כדוגמתו.
לידתה של אורין לוותה בנס. לאחר שידעו הוריה סיבוכים בריאותיים ואזהרות רפואיות חמורות, הם בחרו, מתוך אמונה חזקה ואהבה עצומה, להביא לעולם עוד ילד. וכך, באור גדול ובשמחה, אורין הצטרפה למשפחה קטנה אך מאושרת.
עוד בימיה הראשונים הוריה למדו להעריך כל רגע איתה – כל צחוק, כל מבט, כל מגע –מתנה שלא מובנת מאליה. אורין גדלה ביישוב אזור, וכשהייתה בכיתה ד׳ עברה עם משפחתה ליבנה. בכל מקום בו דרכה רגלה, היא הפיצה שמחה, אור ואהבה. עיניה הבורקות, צחוקה המתגלגל, ואישיותה החמה והחכמה, שבו את ליבם של כל מי שפגש בה.
ילדה נדירה הייתה אורין – חכמה, חברותית, בעלת חוש הומור יוצא דופן, אכפתית, נדיבה וצנועה. כבר מגיל צעיר ניכרה בה רגישות יוצאת דופן לאחר, תשומת לב לכל פרט קטן, ומחויבות עמוקה לערכים של צדק, נתינה ואהבת חינם.
אורין לא נתנה למכשולים לעצור אותה. היא לקתה בשמיעתה, אך במקום לראות בכך מכשול – בחרה לראות בזה מקור כוח. היא שאפה לסייע לאחרים, לעמוד לצדם של כל מי שנחשב "אחר"' ולהזכיר לכולם כי כל קושי הוא הזדמנות לצמיחה. מבחינתה, לא היו "ילדים עם צרכים מיוחדים" אלא "ילדים עם כוחות מיוחדים".
תלמידה למופת הייתה – אחראית, חרוצה, סקרנית, מלאה ברצון ללמוד ולהתפתח. בביה"ס נבון ביבנה, שם למדה בכיתה ח׳ מדעית, העריכו את רצינותה, את ליבה הטוב ואת שמחת החיים שהביאה לכל פינה.
אורין גם הייתה אמנית בנשמה. אהבתה הגדולה לקרמיקה הביאה ליצירות מרגשות, עדינות, שכל אחת מהן נושאת את חותמה הייחודי ומזכירה לנו את נשמתה היפה. בנוסף, מצאה שמחה באפייה, בכל חג ושבת הייתה אורין עמלה על עוגות, עוגיות, חלות ומאפים, וכל מי שטעם ממעשה ידיה הרגיש את האהבה שטמנה בכל קמח וסוכר.
ביה"ס יצחק נבון ביבנה בחר להנציח את אורין במיזם "המתוקים של אורין". מיזם שבו ינציחו את אהבתה לאפיה – התלמידים יאפו, יתרמו ויפיצו את הטוב. בדיוק כמו שאורין היטיבה לעשות.
מרכז עולמה של אורין היה המשפחה. לבלות בחיק הקרובים לה היה הדבר שאהבה מכל. טיולים, חוויות, שיחות עד השעות הקטנות של הלילה – כל רגע הפך לאירוע מלא באור ושמחה כשהיא הייתה חלק ממנו.
אורין ידעה גם להתמודד עם אתגרים – בגיל ארבע, עברה המשפחה חוויה מטלטלת כאשר אורין טבעה בבריכה ביישוב זרעית, וחייה ניצלו בזכות ערנות ומהירות פעולה.
באותו הרגע ידעו כולם שניתן להם זמן נוסף יקר מפז עם אורין, זמן שנוצל עד תומו לאהבה אינסופית.
ביום מר ונמהר, ימים ספורים לפני שמלאו לה ארבע עשרה שנים, בעוד השמלה הלבנה והחגיגית כבר מוכנה ותלויה לקראת חגיגת יום הולדתה, נגדעו חייה בתאונת דרכים טראגית. לצד אביה שנפצע קשה בתאונה, עזבה אורין את עולמנו, והותירה חלל עצום בלב כל מי שזכה להכיר אותה.
במותה, כמו בחייה, המשיכה אורין להעניק. הוריה בחרו, מתוך עוצמה שאין לתאר, לתרום את קרניות עיניה – ובכך העניקו חיים ואור לאדם אחר. גם אחרי לכתה, הותירה אורין את חותמה בעולם – באור שבזכותה ימשיך להאיר.
אורין שלנו, לא הייתה ילדה רגילה. היא הייתה אור, שמחה, חום ואהבה מהלכים. היא ידעה להקשיב, לחבק, לחייך, להבין בלי מילים. כל מי שפגש בה – הרגיש מיד שהוא נמצא במחיצת משהו נדיר. לא פלא שכונתה על ידי רבים בכינויים חמים: מלכתינה, אפרוח של כולם, סלטוש של סבתא, אנגל של סבא, בנדידקה של דיידה, אורינצ׳וק של באבא, אגסוני של דוד, פוטואית של בני הדודים, נובית של איתן, האור של אבא ואמא.
הכאב על לכתך, אורין שלנו, אינסופי. אבל גם האור שהשארת אחרייך אינסופי. גם עכשיו, כשאת שומרת עלינו מלמעלה, אנחנו יודעים: תמשיכי להאיר, להדריך, לחבק אותנו מרחוק.
תתפללי בעדנו, בעד השלום, בעד האהבה.
אורין שלנו, ילדה של אור, ילדה של אהבה. נשמתך הטהורה לעד חקוקה בליבנו.
תנוחי על משכבך בשלום, ילדה יפה שלנו.
אוריני אחותי הקטנה , מלכתינה שלי ,אפרוח של כולם.
שמעתי שיר שבמילותיו יש את המשפט "פעם היית הילדה הכי יפה בגן , היום את הילדה הכי יפה בגן עדן" מיד חשבתי עלייך, הילדה הכי יפה.
אני לא יודע איפה להתחיל אפילו, זה לא נתפס אצלי.
אני אוהב אותך ברמות שאני לא יכול לתאר. אני מקווה שהרגשת את זה.
תמיד הייתי מציק לך, וקורא לך נובית רק כדי לקבל את תשומת הלב שלך.
את הבן אדם הכי טוב שפגשתי. את תמיד שמחה, תמיד מאושרת ומחייכת. היית ממש בן אדם של אימוג'י מחייך ושובב .
את הילדה הכי שטותניקית ומצחיקה שאני מכיר. עשית הכול לפי ראות עיניך, בדרך שלך ולא היה אכפת לך מאף אחד אחר .
שהיינו הולכים למקומות שאנחנו מרגישים פחות בנוח, והיה טיפה מוזר, תמיד היינו יחד. אני חושב שחשבת שאני הובלתי אותך, אבל את האמת שאני הלכתי אחרייך. את היית עם כל הביטחון שלך והקסם שלך. כולם אהבו אותך בלי למצמץ. היית מספרת בדיחה, מחייכת וצוחקת בשנייה, וזהו כולם מהופנטים.
תמיד אהבת להציק לי, להפריע לי שאני עושה דברים וזה היה מעצבן אותי, אבל עכשיו אני לא יודע מה אני אעשה בלי זה.
אני לא יכול לדמיין אותי חוזר לבית ריק, ואת לא שם מדברת בטלפון עם חברות או סבתא ומשפחה או אולי מכינה ארנצ'יני שאהבת (תמיד הייתי מציק לך: אומר לך שהארנצ'יני בשבילי ואוכל כמעט את הכל) . אתגעגע למקרים שהייתי פותח את הדלת והיית צועקת "למה אתה לא דופק על הדלת לפני ?" , כי נבהלת או שבכלל היית תוקעת אותי בחוץ, נועלת את דלת הבית מלמעלה, כי היית מפחדת שייכנס מישהו.
איך אני אמשיך? מי תעזור לי עם הבגדים, עם האוכל, עם הדאגה, עם החברות, עם החיוך, עם הצחוק, עם השמחה, עם ההצקות, עם כל השמחת חיים??? אין לך תחליף מלכתינה שלי ! עשית אותי ואת כולם מאושרים עם חיוך על הפנים.
אני כותב כאן בממד, החדר שלמדת ועבדת בו, כי היה חשוב לך להשקיע בלימודים גם שלעיתים היה לך קשה. אני רואה על הלוח שלך רשימת משימות שנותרו לך לעשות. היה לך עוד כל כך הרבה להספיק בחיים . עוד יומיים יום הולדתך ה- 14. זה היה צריך להיות הכי כיף בעולם. שמלתך החדשה תלויה מכובסת נקייה לבנה הכנו לך מתנות והפתעות, וכלום לא הסתדר כמו שתיכננו.
אני לא יודע מה אני אעשה בלעדייך. הכול מרגיש לי ריק ושומם. הכול יהיה שקט בלי שמחת החיים שלך, בלי כל השטויות שלך וההצקות שלך. זה יחסר לכולנו. את תחסרי לכולנו.
טובי בוכה. הוא מבין. הוא מתגעגע .כל היום בוכה ומקיא ,אין לו מצב רוח. אין מי שיציק לו ויפריע לו לישון.
כולם עצובים מאוד. היית מביאה את הטוב לכולם, את האור, את השמחה ואת החיוך, אבל בשבילי הבאת הכול, פשוט הכול ! את כל האישיות שלי אני בונה בזכותך. אני לא יכול בלעדייך.
אני מאמין שכל אחד שזכה לדבר איתך אפילו כמה משפטים, כבר ראה את כל שמחת החיים שלך וחייך. כי כזאת את. גורמת לאנשים תמיד לחייך ולשמוח.
קשה לי להבין איך קרה, שתמיד הייתי שומר עלייך ומגן עלייך . רק היו אומרים את השם שלך הייתי קופץ להגן עלייך ולשמור עלייך נגד כל העולם בלי לחשוב פעמיים (גם במקרים שאת היית אשמה עם כל השטויות שלך) ועכשיו את שומרת עלינו.
אני רוצה שתדעו כמה דברים על אוריני שלנו
אוריני היא הילדה הכי שמחה ומאושרת בעולם .ילדה טהורה היא רצתה לעשות רק טוב בעולם להפיץ טוב ושמחת חיים , מאמינה בשם , תלמידה טובה מאוד, חרוצה, אחראית, משימתית, חברה טובה, תורמת ועוזרת תמיד לכולם. הילדה הכי טובה ויפה בעולם. באמת מושלמת .היא אהבה לצייר, וליצור כל מיני יצירות מקרמיקה. לכבוד כל שבת, חג או אירוע משמח אוריני אפתה קינוחים טעימים מאוד. כל פעם קינוח אחר .(וכן, כל מה שעשית, היה טעים מאוד אני סתם אמרתי שזה מגעיל כדי להציק לך. אכלתי ונהניתי). בנוסף לכל זה אורין גיבורה ואמיצה. אוריני תרמה את קרניות עיניה לבן אדם שזקוק לכך. גם במותה היא גרמה לאנשים לחייך ולשמוח, כי כזאת היא . הוא זכה, עכשיו הוא יראה את העולם מהעיניים הכי טובות שיש בעולם.
אורין שלי מלאך שלי , אני מצטער. אני מצטער על הכול, על כל הפעמים שהצקתי לך, על כל הפעמים שהגזמתי בתגובתי, על כל מה שעשיתי לא בסדר. אני מצטער שלא שמרתי עלייך והגנתי עלייך כמו שאני אמור לעשות.
אני מצטער, שאני לא יכול לומר לך כל מה שאני חושב ומרגיש כרגע, אבל אני מאמין שאת כבר יודעת. את מבינה אותי .
סליחה אורין סליחה.
אני מבטיח לך, אורין, שאני אשמור על כולם, ושאני אחזק את כולם בשבילך. אני יודע, שאת רוצה שכולם יהיו שמחים, כי זאת את, את ילדה של אור כמו שמך אורין.
בבקשה תתפללו לרפואתו של אבא שלי שנפצע גם בתאונה.
וכולנו בשביל אורין לא נשכח אותה , ולא נפסיק לחייך ולשמוח,
כי זה מה שאורין רוצה!!!
מלכתינה שלי, אני הבן אדם שהכי אוהב אותך בעולם. כל דבר שאני עושה ואעשה זה בשבילך. אני לעולם לא אשכח אותך. אנחנו ביחד תמיד. אני יודע את זה. אנחנו ביחד בדם, וכל מה שעשינו יחד יישאר תמיד תמיד. שנינו יודעים וזוכרים הכול.
להתראות אהובה שלי. נוחי על משכבך בשלום מלאך מושלם שלי
אוריני שלנו,
אוצר בינלאומי שלנו, אפרוח שלנו, קוקלה שלנו, סלטוש של סבתא, אנגל של סבא, בנדידקה של דיידה, אורינצ’וק של באבא, פוטואית של בני הדודים, אחותות של בני הדודים, אגסוני של דוד, נובית של איתן, החיים של אבא – התינוקת שלי.
האור של כולנו, האהבה שלנו – הילדה האהובה של כולנו.
היום, במקום לכתוב לך ברכה ליום הולדתך ה-14, אני נאלצת בלב שבור, מוכת הלם ותדהמה לכתוב לך הספד מאבא וממני.
אהבה שלנו, הכאב הוא אינסופי. אין מילה שיכולה לתאר את היגון, את העצב שחודר לגוף, מפלח את הלב ומכאיב עד אין קץ.
לאחר שאיתנקו שלנו נולד, אבא ואני הבנו שאסור לי להיכנס להריון נוסף – שזה עלול לסכן את חיי. למרות זאת, התייעצנו עם טובי הרופאים בארץ, והחלטנו באומץ להביא לעולם עוד ילד, אח או אחות לאיתנקו. פרופ׳ לוריא ליווה אותנו לאורך כל הדרך. ביקשתי שיילד אותי בחנוכה – ואת, אהבה שלנו, נולדת בשעה טובה בנר השלישי של חנוכה.
ידענו שלא ארגיש טוב לאחר הלידה, אך בטחנו בקדוש ברוך הוא, שהעניק לנו את המתנה היקרה בעולם – אותך.
עברנו תקופה לא פשוטה מבחינה בריאותית, אך לא הצטערנו לרגע אחד. כל הזמן היינו בהודיה עצומה לשם, זכינו בך – היינו משפחה קטנה ומאושרת.
בערך כשהיית בת ארבע, קרה לנו נס גדול. כל המשפחה בילתה בזרעית, ואת טבעת בבריכה. דוד סשה ואבא הבחינו בגופך הצף, זינקו למים, וסשה הוציא אותך מהבריכה והציל את חייך.
השם נתן לנו עוד כעשור נפלא אתך.
בגלל מסע החיים שלנו ידענו תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה – להעריך כל רגע, להוקיר את רגעי האושר, לדעת לשמוח, לצחוק, לטייל, לבלות, ובעיקר לאהוב.
אוריני, ילדה שלנו, את האור של כולנו.
כשבחרתי את הבגדים להיום, ולא היית לידי לייעץ לי, החלטתי לחבוש את כיסוי הראש שאהבת, זה שסבתא קנתה לי לבר המצווה של איתן. כיוון שאהבת כל כך ללבוש לבן, וכל מקום שנכנסת אליו הפצת אור, שמחה ואושר – לבשתי גם אני לבן.
נוני שלנו, תמיד אומרים כשקורה אסון, שהנפטר היה מיוחד, טוב לב ובעל נתינה אינסופית. אבל את – את באמת היית כזו. ילדה עם אינטליגנציה רגשית נדירה, חוכמת חיים ובגרות נפשית יוצאת דופן. היית עוגן לכל מי שהכיר אותך. הפצת חום, אהבה, שמחה ואושר. תמיד חשבת איך לתת, איך לעזור, איך לתרום. כל מי שפגש אותך נגעת בליבו.
לא היית צריכה לדבר, העיניים שלך דיברו.
נשמתך הטובה והטהורה הקרינה יושר, ענווה וטוב לב אין סופי.
היית ילדה מיוחדת במינה, זן נדיר. כולם אהבו אותך, העריצו אותך ורצו להיות בקרבתך.
כששמענו את בשורת האיוב, אבא, איתן ואני, חשבנו עלייך – כל כולך דאגה לאחר ונתינה טהורה. החלטנו להודיע שאנחנו מוכנים לתרום את איברייך.
וכך, במותך, יפה של אבא ואמא, מלכתינה של איתן, הענקת את קרניותייך למישהו שהיה זקוק למאור עיניים.
בחייך היית לקוית שמיעה, ובמותך הענקת למישהו אחר אור בעיניו – זו את. זה כל כך משקף את טוהר נשמתך.
ידעת להפוך לימון ללימונדה. המצאת ביטוי משלך – “ילדים עם כוחות מיוחדים” במקום “ילדים עם צרכים מיוחדים” ולא נתת ללקות שלך להגדיר אותך – צמחת ממנה, וראית בה שליחות לעתיד.
בחמישי בלילה, השמלה שבחרנו יחד ליום הולדתך עמדה נקייה ויבשה במרפסת, מוכנה לחגיגה עם חברייך.
ואז, באמצע הלילה, איתניקו קרא לי: “אמא”. הוא הראה לי כתבה בעיתון ובה תמונה של הרכב שלנו.
“נערה בת 14 נהרגה במקום.”
המוח סירב להאמין, הלב התעקש שזה לא נכון.
התקשרתי לדוד אלון ולדודה ענת שיבואו לחפש את אבא ואותך, ואז לפרומר, חבר של אבא, שיסייע, לפני שהספיקו להגיע – נשמעה דפיקה בדלת – לא אשכח זאת לעולם.
אבא בטיפול נמרץ, הבית מתמלא באנשים, ואני צריכה להחליט לבדי על ארון הקבורה שלך. זה לא טבעי, הורים לא אמורים לקבור את ילדתם, אח בן 16 לא אמור לשבת שבעה ולומר קדיש על אחותו.
אהובה שלנו, את לא מבינה כמה אנחנו אוהבים אותך.
כמה מאות האנשים שמלווים אותך בדרכך האחרונה אוהבים אותך, מהללים ומשבחים אותך. גאווה של אבא, אמא ואיתן.
אני כותבת עלייך בלשון עבר, והמוח לא תופס, לא מעכל, לא מבין.
זה רצון השם, ואנו נאלצים להשלים עם כך – הכל מאת השם.
אהבה שלנו,
תנוחי על משכבך בשלום, תהיי שלווה ומאושרת, תשמרי על כולנו מלמעלה, תני לנו כוחות ותתפללי לבריאות הגוף והנפש שלנו.
עכשיו, יותר מתמיד, תעניקי לאבא כוחות, תסבירי לו בדרכך שאנחנו לא כועסים, שהכול רצון השם – יש לך קשר מיוחד עם אבא, והוא יקשיב לך.
ועוד בקשה אחת, אהובה שלי – תתפללי שיהיו ימים שקטים בארץ, שיהיה שלום בינינו, ושתסתיים המלחמה האיומה הזו, תתפללי לרפואת הפצועים, ולשובם של החטופים והחיילים לביתם לשלום.
בקשה קטנה נוספת, אהובה שלי – תני לי לשיר לך שוב את השיר שהיה שלנו:
“ילדה של אמא,
אמא אוהבת אותך,
את ילדה מתוקה, חכמה ויפה.”
אנחנו אוהבים אותך עד אין קץ, ומתגעגעים אלייך ללא הרף.
שאלות מנחות עבור כתיבת סיפורים על אורין זרבאילוב ז״ל:
1. שמך המלא
2. קרבתך לאורין
3. כיצד אורין השפיעה עליך, ואיזו תכונה שלה תקח איתך?
4. טקסט חופשי
הורידו ברקוד להדפסה, ניתן להדפיס על כל דבר כדי לספק גישה מהירה לעמוד.
מומלץ לסרוק את הברקוד ולוודא שהוא עובד לפני הדפסתו
7 תגובות
שם מלא: יעקב זרבאילוב
קרבתך לאורין: אבא של אורין
כיצד אורין השפיעה עליך, ואיזה תכונה שלה תקח איתך:
בתור אבא צעיר חששתי לגדל בת, חשבתי שיהיה מורכב, עם הרבה ״כאבי ראש״, אך זמן קצר לאחר שאורין הגיעה לעולם, כל החששות נעלמו – פשוט נהניתי מכל רגע איתה.
אורין הייתה ילדה רועשת, מלאת אנרגיה, שמחה, רגישה ומצחיקה, שתמיד תמכה באחרים. הייתה לה יכולת טבעית להפוך מצב רוח עצוב לשמח.
מספיק היה שתסתכל לי בעיניים ותחייך, ככה ברגע הייתי מוצא את עצמי מחייך בחזרה וצוחק איתה משטויות.
אוריני לימדה אותי להיות אדם קליל יותר, מחויך יותר, להנות מהדברים הקטנים בחיים.
למרות שהייתה הקטנה במשפחה, היא הייתה הכריזמטית, הסוחפת אחריה, ידעה להוביל אחריה את המשפחה ואת החברים .
אוריני הייתה לקוית שמיעה, אך בחרה להשלים עם המצב ולחשוף את ההתמודדות שלה בפני כל חברי הכיתה.
היא הייתה שלמה עם עצמה, והבינה את הכוח שטמון בכך. עם הזמן אוריני בחרה לעודד ילדים עם צרכים מיוחדים או חסרי ביטחון.
היה לה חשוב לראות את האחר, לתת לו יד, חיוך, חיבוק ומילה טובה.
אורינצ’וק שלי ידעה להשפיע גם על המבוגרים. היא דאגה לתת תשומת לב אמיתית והעניקה “זמן איכות” לכל אחד ואחת – לסבים ולסבתות, לדודים ובני דודים, לאחיה הגדול ולהוריה – כל אחד הרגיש חשוב בעיניה.
בתי הקטנה הייתה סקרנית ובעלת אינטליגנציה רגשית מהגבוהות ביותר שפגשתי.
בשיחות איתי הייתה שואלת, חוקרת, מבקשת להבין ולגלות עולם דרך העיניים שלי – ובוודאי שגם דרך דעותיהם של מבוגרים קרובים אחרים.
חוויות אישיות שלי עם אוריני:
אהבנו לטייל יחד – רק היא ואני ולנהל שיחות ארוכות על החיים.
נהנינו לעשות קניות ולבשל יחד – רביולי, מאכלי עדות, פיצה, פיתה דרוזית.
אחת לשבוע, בשעת שקיעה, היינו יוצאים להליכה על חופי הים.
אורין הייתה סקרנית מאוד, שאפה להתפתח בתחום החברתי והקולינרי.
הייתה לי הרגשה שהיא מתכננת לתקן דבר מה בעולם הזה, ושכל מי שסביבה יהיה שמח.
הזיכרון שלי על אורין יישאר בליבי לנצח, ואני אשתדל לא לאכזב אותה.
אהיה שמח ומשמח, אוהב ותומך.
אני מאמין שכל מי שהושפע מאורין יפיץ את אורה, ובכך ימשיך את דרכה ומטרתה להפוך את העולם למקום טוב יותר.
ילדה אהובה שלי, אוצר בינלאומי של אמא,
אני מביטה שוב ושוב בברכה שכתבת לי ביום “אם ובת”, בסיום כיתה ו’, כתבת שם דברי תודה, אבל מי שצריכה להוקיר ולהעריך כל רגע שהיה לי איתך – זו אני.
בזכותך הפכתי לאישה טובה יותר, רגישה יותר, כזו שמחפשת לראות בכל אדם את הייחודיות, את הטוב ואת האור – בדיוק כמו שאת עשית תמיד.
אוריני שלי, נולדת עם חיוך והמשכת לצחוק תמיד- הפצת שמחה בכל מקום שנכנסת אליו.
דאגת לבני המשפחה, לחברייך, וגם לכל אדם שהיה זקוק לעזרה.
כל מי שנקרה בדרכך מיד נקשר אלייך, בטח בך, סמך עלייך ואהב אותך.
הערצתי את חוכמתך, את האינטליגנציה הרגשית הענקית שלך, את הנתינה הטהורה, את הרצון הכן לעזור ולתמוך.
הרגישות שלך לאחר, האכפתיות, ועינייך המדברות, יישארו חקוקים בליבם של כל אוהבייך.
היית ילדה מלאת אנרגיה – רצה, קופצת, לא נחה לרגע.
לא בזבזת זמן על טלוויזיה או על שעמום – כאילו ידעת שזמנך קצוב, שעוד מעט תלכי, ולא תחזרי.
והיום את כל כך חסרה לי.
השעות עוברות, הימים חולפים, ואת לא חוזרת הביתה.
יש ימים שנדמה כאילו הכול סיוט שממנו עוד מעט אתעורר, ויש ימים שהמציאות מכה בי בחוזקה והכאב מפלח את הגוף.
אין מילה בשפה שיכולה לתאר את החור שנפער בליבי.
אני מתגעגעת לכל פרט בך – לריח שלך, לחיבוקים שלך, לבילויים שלנו יחד, לזמן האיכות שלנו, לשיחות שבהן שיתפת אותי בכל דבר – היינו אם ובת, אבל גם חברות אמיתיות.
חסר לי ריח האפייה שלך בימי שישי וערבי חג, חסר טעם המאפים והעוגות שבהם היית מפנקת אותנו.
צחוקך המתגלגל כבר לא נשמע בבית, ושירתך באמבטיה כבר איננה.
אבל את, שמורה בליבי. דמותך מלווה אותי בכל רגע, והזיכרונות שלנו יחד צועדים איתי לכל מקום.
אני מאמינה שאת כאן, פשוט בדרך אחרת.
אוהבת אותך עד אין סוף ובלי הפסקה,
אמא.
שם מלא : איתן זרבאילוב
קרבתך לאורין : אח של אורין
כיצד אורין השפיעה עליך ,ואיזו תכונה שלה תקח איתך : זה די ברור שאורין השפיעה עליי המון אם לא הכי הרבה לא משנה באיזה נושא או תחום. היא תמיד הייתה איתי בטוב וברע . לאורין באמת היו המון תכונות טובות כמו נדיבות, טוב לב , חוכמה , רגישות ועוד מלא, אבל אני אאמץ לחיי את שמחת החיים שלה. שמחת חיים כזאתי בחיים לא ראיתי ,היא תמיד הייתה מאושרת, שמחה, רוקדת, וקופצת ממש פצצת אנרגיה, וזה מה שאני רוצה ללמוד ממנה. כמובן שגם בשמחת החיים שלה היא השפיעה עליי הרבה ועזרה לי לקבל החלטות קשות ומסובכות ולהפוך אותן לקלילות וללא מחשבה.
טקסט חופשי : אורין הייתה אחותי הקטנה לטוב ולרע .היינו נהנים, צוחקים ומבלים ביחד, היא הייתה תמיד מפנקת במאכלים וקינוחים רבים אבל גם לרוב מציקים, מתעצבנים וכועסים אחד על השני ולמרות כל המריבות שלנו שנינו ידענו כמה אנחנו אוהבים אחד את השני.
אורין הייתה קוראת לי השומר האישי שלה בגלל שאחרי כל שטות שהיא הייתה עושה הייתי קופץ ומגן עליה.
כמובן שגם אני לא חסכתי בהצקות ומילות גנאי שהפריעו לה אבל זאת הייתה התקשורת בינינו וככה היינו מסתדרים אחד עם השני.
תמיד במקומות שלא הכרנו הרבה אנשים הייתי הולך אחרי אורין כיוון שהיא הייתה בעלת הביטחון ותמיד התחברה לאנשים במהירות ובקלילות עם החיוך המקסים והכובש שלה ואני הייתי מאחורה נגרר ושומר עליה.
לאוריני היה לב ענק היא תמיד אהבה את כולם לא משנה מה איך למה וכמה, היא תמיד חיפשה לתת, לעזור ולהשקיע לטובת הכלל גם אם זה דורש מאמץ וזמן. אורין הייתה הילדה הכי חייכנית אנרגטית, שטותניקית קופצנית שמחה ומאושרת שראיתי ועם כל השטויות שלה היא עדיין הייתה חכמה, יצירתית, בשלנית, חרוצה ועומדת על שלה.
אם היה לי אפשרות להגיד לה דבר אחרון או להיפרד ממנה בצורה יפה הייתי אומר לה שאני הכי אוהב אותה בעולם ושאני לא אשכח אותה אף פעם והיא תמיד איתי בכל אשר אלך ונותן לה חיבוק ענקי ועוצמתי. אני מקווה שהיא יודעת כמה אני אוהב אותה ומתגעגע אליה ושהיא הדבר הכי חשוב לי בעולם.
אבל אתם יודעים מה הדבר הכי חשוב שאורין הייתה אומרת : "מצווה גדולה להיות בשמחה".
1.שם מלא: יהונתן ביטון
2.קרבתך לאורין: חבר טוב של אורין
3.כיצד אורין השפיעה עליך, ואיזה תכונה שלה תיקח איתך:
אורין הייתה בשבילי השראה אמיתית – ביכולת שלה לראות את החיים באופטימיות, להתמודד עם קושי בחיוך, ולתת אהבה בלי גבולות. מאז שהיא איננה, אני משתדל להמשיך את הדרך שלה – להאיר לאחרים, להיות רגיש, אכפתי, ולהאמין שתמיד יש טוב בעולם. זו המתנה שהיא השאירה לי.
4. טקסט חופשי:
אורין, הכרתי אותך בכיתה ד’, כששתינו עברנו ליבנה באותה שנה. היינו יחד שלוש שנים, ובכיתה ז’ למדנו באותה כיתה. מהרגע הראשון שהכרתי אותך – היה משהו בך שונה, מיוחד. היית תמיד עם חיוך, עם מילה טובה, עם רגישות שאין להרבה אנשים.
את הראשונה שאיבדתי בחיים, והכאב הזה חדש לי וקשה להסביר במילים. לא הספקתי להיפרד, אבל אני מנסה לשמור את הזיכרון שלך בלב – הצחוק, האור, והטוב שלך.
תמיד אזכור אותך, אורין. היית ותישארי האור של כולנו, ואני מקווה שאת רואה מלמעלה כמה אנשים אוהבים ומתגעגעים אלייך.
שם מלא: ניקול אדרר
קרבתך לאורין: בת דודה
כיצד אורין השפיעה עליך ,ואיזו תכונה שלה תקח איתך: אורין השפיעה עלי הרבה בגלל שהייתה הילדה הכי קרובה אלי, היא זאת שלימדה אותי מה זה אהבה ללא תנאים וללא גבולות, היא הייתה ״הכתף התומכת״ שלי לכל דבר שהייתי צריכה ידעתי שתיהיה מישהי שבחיים לא תשפוט אותי לא משנה מה הייתי מספרת היא הייתה לצידי. היא לימדה אותי איך להיות שם באמת בשביל אחרים והייתה נותנת מעצמה מעל ומעבר. היא גרמה לי ולכלכך הרבה אנשים להאמין בעצמם גם שמתייאשים כבר ותמיד האירה את כל מי שמסביבה.
התכונה שלה שמלווה אותי זה הלב שלה.הנתינה שלה, החשיבה כלפי האחר, לדעת להפיץ אור וטוב לסביבתה, היא ידעה להבין לב של אחרים גם בלי הרבה הסברים ותמיד חייכה ואפשר ללמוד מלא מהילדה שהיא הייתה.
היה לה חוזקה פנימית מטורפת עם כל הקשיים שגם היא עברה היא ידעה ישר לקום ולדעת שאפשר להתמודד עם הכל! והכי חשוב שהייתה לה שמחת חיים מטורפת והיא ידעה לנצל כמעט כל רגע בחיים שלה.
טקסט חופשי: אוריני הייתה החברה הכי אמיתית שהייתה לי בחיים. היא הייתה הילדה שיכלתי לסמוך עליה בעיניים עצומות ולדעת שלא משנה איזה טעות אעשה אורין איתי כל הדרך. היא הייתה ילדה מיוחדת ממש ונכנסה ללב לכל בן אדם שהכיר אותה. לא חושבת שהיה בן אדם שאורין לא מצאה את הטוב שבו וממש גרמה לכולם להרגיש מיוחדים ואני אקח את זה איתי לכל החיים. אוריני הייתה כמו אחות תאומה בשבילי וזכיתי לנצל את הקצת זמן הזה איתה ומודה על הכל.
שם מלא: כרמל חלימי
קרבתך לאורין: החברה הכי טובה שלי
כיצד אורין השפיעה עלייך ואיזו תכונה שלה תקחי איתך:
אורינקה הייתה כמו אחותי,
החצי שלי שהשלימה אותי.
היא הייתה מפרגנת לי מהלב בלי שום אינטרס,
ידעה להיות גב תומך בשבילי תמיד ,
תמיד הייתה פה בשבילי גם כשלה לא היה קל.
הייתה מקשיבה לחפירות שלי שעות בלי לשפוט.
היא היחידה שהבינה אותי תמיד.
יכולתי לסמוך עליה בעיניים עצומות.
היא הכירה בי צד שאני לא הכרתי בעצמי.
והיא לימדה אותי מה זאת חברות אמיתית.
אורין ואני היינו תמיד צוחקות, לא משנה על מה אבל כל הזמן שהייתי איתה החיוך לא ירד.
אורין הייתה אומרת תמיד ״חיים פעם אחת״ היא באמת התכוונה לזה , היא ידעה לחיות את החיים בצורה הכי מדהימה שאפשר,
ומזה אפשר רק ללמוד ולהמשיך את דרכה.
אורין הייתה מלאת אור, ושמחה. והיא הייתה מפזרת את שמחת חייה בכל מקום.
וזה מה שאני לוקחת ממנה , את שמחת החיים שלה ואת הצחוק שלא פסק.
טקסט חופשי:
אם היו שואלים על חברות אמיתית הייתי מספרת עלייך עם חיוך ענק.
מאז שעזבת אני מרגישה שאיבדתי גם את עצמי יחד איתך.
החיוך והשמחת חיים שהיו לי איתך כבר לא אותו הדבר בלעדייך.
אף אחד לא תואם את האנרגיות שלי כמו שאת היית.
היית כמו רפואה אנושית, דקה אחת איתך והכל הרגיש טוב יותר.
אני לא מפסיקה לראות את הסרטונים והתמונות ולשמוע הודעות שלך כי זה הדבר היחיד שמשאיר אותך חיה.
כל כך מוזר לי להמשיך בלי האוזן הקשבת שלך, בלי שתהיי כאן לייעץ לי, בלי שתנגבי לי את הדמעות, שתתני לי חיבוק כשאני הכי צריכה אותו, שתצחקי איתי בקולי קולות, שתביני אותי ואת ההומור שלי.
את היחידה שראתה אותי בלי מסכות ושהייתי הכי אני שיש איתה.
אני מתגעגעת ללילות שהיית מתקשרת לספר לי את כל מה שקרה והיית צריכה עצה טובה.
לימים שהיית חייבת ללכת לשקיעה בים כי זה הדבר היחיד שהרגיע אותך.
לשיחות איתך שאין אף אחת אחרת שתבין אותי כמוך.
למסיבות פיג׳מות שלנו.
לאנרגיות, לשטויות ולצחוקים איתך, היה איתך הכי שמח בעולם, כל פעם שהיינו יוצאות ונפגשות היה הכי כיף ומצחיק שיש.
אחרי יום קשה, להיפגש איתך היה פותר את כל הבעיות, כי פתאום זה רק אני ואורינקה רוקדות וצוחקות בלי להתייחס לשום דבר מסביב.
כל כך הרבה דברים קורים ואת חסרה לי אורינצוק.
הייתי עושה הכל בשביל לפגוש אותך רק עוד פעם אחת אחרונה, בשביל חיבוק אחרון , בשביל לשמוע את הצחוק שלך שוב פעם.
הלוואי שהייתי יכולה להגיד לך כמה שאני אוהבת אותך וכמה שאת חסרה לי.
לכל מקום שהלכנו היית מתחברת לכולם ואין אחד שלא נכנסת לו ללב. ישר אהבו אותך, ואיך אפשר שלא עם החיוך הכובש והצחוק המגלגל שלך.
את הילדה הכי מיוחדת שהכרתי, מצאת את הטוב לב שיש בכל אחד וניסית לעשות רק טוב ושמח לכולם, גרמת לכל אחד להרגיש חשוב ומיוחד.
אני מודה כל הזמן שזכיתי להכיר אותך.
את תמיד בלב , במחשבות שלי.
שם מלא: אמילי קופר
קרבתך לאורין: חברה, חברה הכי טובה של בת דודתה ניקול
כיצד אורין השפיעה עליך, ואיזה תכונה שלה תקח איתך:
אוריני הייתה אור זוהר שבחיים לפני לא פגשתי,
ילדה כל-כך אופטימית ומאושרת שכבר חשבתי שבלעדיך העולם יקרוס, החיוך שלך שווה כל היקר בעולם, והצחוק הבלתי פוסק שלך זה משהו שיקח איתי לאורך כל הדרך. היית בן אדם כל-כך טוב שיש לי אין ספור מילים לתאר כך, כל תגובה שלך על הסטורי שלי, וכל ״אמאלה איזה יפה את אמילי״ משהו שאפילו לא מעיד על טיפה מהבן אדם שאת. הלוואי שבכל יקום אני אזכה להכיר את ״אורין בת דודה של ניקול״ ולהצמיד את כל הזיכרונות שיש לי ממך לליבי לנצח.
היום עברה שנה, עברה שנה מאז הטרגדיה שכולנו עברנו באותו היום, באותו היום שגילינו שהלכת לנו.
לא אשכח לעולם את דמעות שלא הפסיקו לזלוג ממני לאורך כל השבוע והעיכול שאשכרה את לא פה איתנו יותר.
באותו היום שניקול שאלה אותך בהודעות בווצאפ אורין מה קרה למה כולם בוכים כבר ידעתי שמשהו לא תקין, שמשהו לא טוב הולך לקרות, ולאחר זמן קצר אני מקבלת מחברתי הטובה ניקול הודעה על כך שנהגרת בתאונת דרכים ואביך נפצע לאחר הטיול שלכם בירושלים, ואז נכנסת לאינסטגרם והדבר הראשון שקופץ לי זה הפוסט באינסטגרם והדמעות לא הפסיקו לזלוג. לא ידעתי ולא האמנתי אם כל מה שקורה אמיתי, אם באמת נהרגת או שזאת סתם מתיחה שאת עושה על כולנו, הדמעות והכאב של בת דודתך ושל כולנו לעולם לא יצאו מהראש שלי.
באותו היום לא ידעתי מה ניקול תעשה בלעדיך לא ידעתי איך להתמודד בידיעה שהיא איבדה את החצי השני שלה, ושלא הספקנו לעשות את מה שרצינו לעשות כל-כך הרבה זמן וזה שתבואי לבית הספר שלנו ונפתיע אותה יחד, עכשיו כל התיכנונים האלה חסרים לי נורא וכל השטויות והכל הסתלבט והכל חסר כי את לא כאן.
נזכרת בימים שהייתי גרה קומה מעל סבתך וכשהיית מבקרת אותה עם כל המשפחה ועם ניקול היינו עושות מסירות עם אטבי כביסה ואז בכל פעם שלא היינו מצליחות היינו לוקחות עוד ועוד עד שכבר הסל אטבי הכביסה במרפסת שלי הייתה ריקה אבל העיקר שנהנינו וצחקנו בלי סוף,
או כשהיינו בין הקומות 7-8 בביניין ומשחקות טאקי שלושתינו ומבלות עם חיוך ענק על הפנים.
מהממת שלי, אני מתגעגעת אין סוף, אזכור אותך כדמות להשראה לשארית חיי, תמשיכי לחייך, גם אם זה בגן העדן, כולנו עדיין מצולקים אוהבים ומתגעגעים אין סוף, אזכור אותך לעד ״אורין בת דודה של ניקול.״❤️